מה היה באמת הניסיון האחרון של אברהם?

הרבה חושבים שהניסיון של אברהם היה עקידת בנו, אך טעות בידם, חז"ל אומרים שבדורו היו המון אנשים אשר היו מקריבים את ילדיהם "למולך" – לעבודה זרה שלהם, שהרי הם אמרו לעצמם שהם צריכים להקריב לעבודה זרה את הדבר שהכי חשוב להם, ומה זה? זה הילדים. ואם כן מה כל כך נתייחד אברהם אבינו בניסיון העקידה הרי המון אנשים בתקופתו היו מקריבים את ילדיהם למען האלוהים שלהם?

תשובה:
תדע שכל עשרת הניסיונות אשר נתנסה אברהם היו ניסיונות באמונה, ודאי שהיה קושי להקריב את יצחק בנו, אך זה לא היה עיקר הניסיון. עיקר הניסיון היה האם אברהם יעשה את זה בלי הרהור הכי קטן או שמא יכנס לו הרהור, כלומר: אלוקים אומר לאברהם אשר ביצחק יקרא לו זרע, ועוד אברהם הוכיח את כל העולם לא להקריב את ילדיהם "למולך" ופתאום האלוקים אומר לו להקריב את יצחק, ופה התחיל הניסיון עד סוף העקידה האם יהיה שלב במסע הזה שיכנס לו הרהור, שהרי אברהם היה אמור להרהר מה קורה פה? אלוקים אתה אמרת שביצחק יקרא לי זרע ואתה אומר לשוחטו? ועוד איזה חילול השם יצא מכל זה, שהרי הוכחתי את כל העולם לא להקריב את הילדים ואני מקריב? איזה חילול שם שמים יהיה פה? ובכל זאת אברהם לא התבלבל ולא עלה על מחשבתו וליבו הרהור קטן, ואם היה עולה הרהור קטן היה נכשל בניסיון במידי.

משנאמר: "קח נא את בנך, את יחידך, אשר אהבת, את יצחק וכו'.."
אברהם עצמו לא הבין האם מדובר בישמעאל או ביצחק, אבל ברגע שהקב"ה אמר לו שמדובר ביצחק, אברהם לא המשיך בדו-שיח וקיבל עליו בלי שום שאלות והרהורים, אלא כמו שהפסוק אומר בהמשך: "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו וכו'.." מיד ניגש לציווי השם. כלומר זה שהוא היה מקריב את יצחק זה היה ברור שהוא היה עושה את זה כמו להבדיל האנשים המקריבים את ילדיהם למולך, אך החידוש הגדול שהוא עשה את זה בלי שום הרהור אע"פ שהיה מן הראוי לעלות בראשו מחשבה איך זה מסתדר עם מה שהבטחת מקודם, ומה יהיה בנוגע לחילול שם שמים.
וזה היה הניסיון הגדול של אברהם אבינו. ותדע עוד שכל שלשת האבות נתנסו בעשרה ניסיונות באמונה וכלם עמדו בזה.

ולכן האבות נקראים "מרכבה לשכינה" – "שכינה" פירוש דיבור השם, כמו שפירש רבי שניאור זלמן מלאדי הקדוש, והאבות נקראים מרכבה שהם בחינת הסוסים של הקב"ה שיש להם רטייה בעיניים והולכים אך ורק בעקבות מה שהאדון מנהיג אותם בלי לפזול לצדדים.

כך היה ניראה לי לומר, ורציתי להעלות על הכתב, בעקבות פרשת לך-לך שמדברת על הניסיון הראשון.