פוסט של ורד נעם, שהתפרסם בקבוצת "יומי" בפייסבוק:

טרם הערנו כאן על העובדה שפרקנו, פרק רי"ש, הוא העשירי במסכת בכל נוסחי המשנה, ורק בבבלי הוא מופיע כפרק שישי. גם ההיגיון של עריכת המסכת תומך במיקומו המאוחר של הפרק: בשלושת הפרקים הראשונים נשנים פסולי מנחות, בסוף פרק שלישי ופרק רביעי בא הרצף של הדברים המעכבים ואינם מעכבים זא"ז, ופרקים חמישי (כל המנחות באות מצה) ושישי (אלו מנחות נקמצות - לפי הסדר המקורי, שבדפוסיי הבבלי כפי שלפנינו נדחה לפרק שביעי) חוזרים לדיני המנחות הכלליים: אילו מהן טעונות שמן ולבונה, הגשה ותנופה, לכוהנים ולמזבח, אופן ההכנה, מספר החלות וכו'.

העומר, שתי הלחם ולחם הפנים, שהם שלישייה רווחת של מנחות ייחודיות, נידונים יחד לקראת סוף המסכת בפרקים י, יא. פרק י הוא פרקנו העוסק בעומר ופרק יא בשתי הלחם ולחם הפנים, ושני הפרקים האחרונים (יב, יג) הם מעין נספח למסכת בענייני הנודר מנחה, נדרי הקדש ועוד. ראוי לציין שגם סדר הלכות התוספתא תואם את סדר המשניות כפי שהוא בספרי המשנה.

יש דוגמאות נוספות לחילוף סדר בבבלי, כגון פרק בני העיר במגילה, שבבבלי הוא רביעי ובסדר המשנה ובירושלמי שלישי, ופרק חלק שבבבלי הוא אחרון בסנהדרין אבל במשניות ובירושלמי הוא אחד לפני האחרון, לפני אלו הן הנחנקין החותם את המסכת. לרשימה מלאה של חילופים בסדר הפרקים ראו אפשטיין נה"מ עמ' 996. ר' צבי הירש חיות ב"מבוא התלמוד" שלו הביא חילופים כאלה כראיה נוספת לכך שהמשנה לא נכתבה: "ועל כרחך שנשנו בע"פ ולא נכתבו בספר, ומפני זה החליפו את הסדר".

אולם במקרה שלנו (שרצה"ח אכן אינו מביא בין דוגמותיו) אין המדובר בחילוק סדר קדמון בין מסורת א"י ובבל, כי אם בחילוף משני שהתחולל בנתיבי המסירה המאוחרים של הבבלי, שכן ברוב כתבי היד של הבבליי שבידנו נשמר הסדר המקורי. כך נכתב גם בשטמ"ק בסוף המסכת: "בכל הגמרות כ"י שבידי מסודר פרק ר' ישמעאל אחר פרק שתי מידות, וכן בפי' המשניות להרמב"ם". נעלם ממני מתי לראשונה מופיע החילוף ומה סיבתו. היש בכם יודע?