"...אמר לו ר''ש אפשר ס''ת חסר אות אחת וכתיב {דברים לא-כו} לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו וגו' אלא עד כאן הקב''ה אומר ומשה כותב ואומר מכאן ואילך הקב''ה אומר ומשה כותב בדמע ..."

הפסוקים במקורם (בפרשתנו):
טז ויאמר יהוה אל-משה, הנך שוכב עם-אבותיך; וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר-הארץ, אשר הוא בא-שמה בקרבו, ועזבני, והפר את-בריתי אשר כרתי איתו. יז וחרה אפי בו ביום-ההוא ועזבתים והסתרתי פניי מהם, והיה לאכול, ומצאוהו רעות רבות, וצרות; ואמר, ביום ההוא, הלוא על כי-אין אלוהיי בקרבי, מצאוני הרעות האלה. יח ואנוכי, הסתר אסתיר פניי ביום ההוא, על כל-הרעה, אשר עשה: כי פנה, אל-אלוהים אחרים. יט ועתה, כתבו לכם את-השירה הזאת, ולמדה את-בני-ישראל, שימה בפיהם: למען תהיה-לי השירה הזאת, לעד--בבני ישראל. כ כי-אביאנו אל-האדמה אשר-נשבעתי לאבותיו, זבת חלב ודבש, ואכל ושבע, ודשן; ופנה אל-אלוהים אחרים, ועבדום, וניאצוני, והפר את-בריתי. כא והיה כי-תמצאנה אותו רעות רבות, וצרות, וענתה השירה הזאת לפניו לעד, כי לא תישכח מפי זרעו: כי ידעתי את-יצרו, אשר הוא עושה היום, בטרם אביאנו, אל-הארץ אשר נשבעתי. כב ויכתוב משה את-השירה הזאת, ביום ההוא; וילמדה, את-בני ישראל. כג ויצו את-יהושוע בן-נון, ויאמר חזק ואמץ--כי אתה תביא את-בני ישראל, אל-הארץ אשר-נשבעתי להם; ואנוכי, אהיה עימך. כד ויהי ככלות משה, לכתוב את-דברי התורה-הזאת--על-ספר: עד, תומם. כה ויצו משה את-הלויים, נושאי ארון ברית-יהוה לאמור. כו לקוח, את ספר התורה הזה, ושמתם אותו, מצד ארון ברית-יהוה אלוהיכם; והיה-שם בך, לעד. כז כי אנוכי ידעתי את-מרייך, ואת-עורפך הקשה; הן בעודני חי עימכם היום, ממרים הייתם עם-יהוה, ואף, כי-אחרי מותי. כח הקהילו אליי את-כל-זקני שבטיכם, ושוטריכם; ואדברה באוזניהם, את הדברים האלה, ואעידה בם, את-השמיים ואת-הארץ. כט כי ידעתי, אחרי מותי כי-השחת תשחיתון, וסרתם מן-הדרך, אשר ציוויתי אתכם; וקראת אתכם הרעה, באחרית הימים--כי-תעשו את-הרע בעיני יהוה, להכעיסו במעשה ידיכם. ל וידבר משה, באוזני כל-קהל ישראל, את-דברי השירה, הזאת--עד, תומם.

בפרשה זו יש כמה מושגים:
שירה, דברי התורה הזאת, ספר תורה, עד.
בראשונים יש כמה הסברים למושגים אלו ורש"י בפשטות נוקט שהשירה שכאן זה האזינו דווקא וכן נ"ל פשוט להבין גם ביחס ל'תורה הזאת' שעתידה להיות לעד- גם היא פרשת התוכחה שנאמרה אז ולא כל התורה שהרי אם נאמר שאכן כתב כל התורה עד 'לעיני כל ישראל' יצא שכתב לא רק על מותו לפני שמת אלא אף על הדיבור ללווים שזה דבר חסר כל מובן ופשר בפשט כלל
לכן דברי ר"ש הינם לא מובנים בעצמם וממילא אינם לכאורה בגדר של ראיה לשיטתו נגד דעת ר"י שהיא היותר מסתדרת עם פשטי הכתובים
אלא אם יש לכם הבנה פשוטה בדברי ר"ש וכיצד זה מהווה ראיה נגד ר"י