הגמרא דנה ב"סתירה" בדברי רבי שמעון והאם אכן דבריו אינם כדברי משנתנו.
מדוע נערכו הדברים והובאו דבריו בברייתא אחת לפני שהראו לנו את דבריו בברייתא "הסותרת" וכבר מתחילים לדון בניסיונות לתרץ את הסתירה בדבריו עוד לפני שראינו את הסתירה ?
מדוע לא ניתן היה לשאול אכן האם דבריו אינם כמשנתנו , לאחר מכן להביא את דבריו הנוספים ואז לנסות לתרץ ביניהם וכך להבין האם אכן דעתו חולקת על משנתנו אם לאו ?