הגמ' במסכת גיטין (ט:) דנה בשלושה דרכים ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים, ואחת מהם "וכל השטרות העולים בערכאות של עכו"ם אע"פ שחותמיהם עכו"ם, כשירין, חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים." וסבור הגמרא בשלב ההוה אמינא ששלושה דרכים אלו רשומים כי אלו פסולים דרבנן ולא דאורייתא. מקשה הגמ', "והא ערכאות של עכו"ם דפסולא דאורייתא הוא, וקתני!" ומשיב "בעדי מסירה וכרבי אלעזר, דאמר עדי מסירה כרתי." כלומר, הגט מקבל תוקפו בעדי מסירה ולא בעדי חתימה, ולכן אע"פ שהתימות עכו"ם, אינו פסול מדאורייתא מכיון שיש עדי מסירה ישראלים. אך עדיין זה פסול דרבנן (ולכן מן הראוי למנותו ב"שלושה דרכים") כי "מודה רבי אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול" (גיטין ד.).
אך איך הגמ' יכולה להעמיד שהרשימה היא אליבא דר"א, והרי ר"א לא יפסול רק בגטין ושחרורי עבדים מטעם "מזוייף מתוכו" אלא ג"כ בשאר שטרות (כמו שהוא פוסל במתנתא דהוו חתימי עליה תרי גיסי [במס' סנהדרין איפשהו] ,ובבבא בתרא קע. גבי שאר שטרות), וא"כ למה "השרות העולים בערכאות...כשירין"? כי מכיון שהפסול בגיטי נשים ושחרורי עבדים מדרבנן לר"א, אז "כשירין" פירושו כשר לגמרי וליתא כאן אפילו איסור דרבנן!