נחלקו ר"א ור"י בזבחים סו לגבי עולת העוף שעשאה כחטאת. ר"א מחיב עליה אשם מעילות ור"י פוטר.
לכאורה הדרך הפשוטה ביותר לפרש את זה, היא שר"א ור"י לשיטתם. ר"א סובר שכל מי שחטא בשוגג חיב, ור"י סובר שמי שעוסק במצוה פטור. כפי שמצאנו: "האשה שהיתה אוכלת בתרומה באו ואמרו לה מת בעליך או גרשך וכן העבד שהיה אוכל בתרומה ובאו ואמרו לו מת רבך או מכרך לישראל או נתנך במתנה או עשאך בן חורין וכן כהן שהיה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה רבי אליעזר מחייב קרן וחומש ורבי יהושע פוטר היה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה ר' אליעזר אומר כל הקרבנות שהקריב על גבי המזבח פסולים ור' יהושע מכשיר". "מי שהיו לו שתי תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת חייב אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ערב שבת בשבת רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר". "הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב עליו חטאת ושאר כל הזבחים ששחטן לשום פסח אם אינן ראויין חייב ואם ראויין הן רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר" (שם יש ביניהם מו"מ שמזכיר מאד את משנתנו). אף כאן, כיון שהכהן עשאה כחטאת ואכלה כחטאת, פוטר אותו ר"י מאשם מעילות.
ההסבר הזה כלל לא עולה בסוגייתנו. במקומו עולה הסבר מחודש מאד: "אומר היה רבי יהושע עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת כיון שמלק בה סימן אחד נמשכת ונעשית חטא' העוף". לא מצאנו ולא ראינו בשום מקום שקרבן אחד יכול להפוך לקרבן אחר.
מה שהוליד את אותו הסבר מחודש, הוא הבריתא שמשמע ממנה שר"י מודה באשם שנשחט לשם שלמים. הבריתא הזאת קשה מצד עצמה, שהרי אשם שנשחט לשם שלמים – למה ימעלו בו? הראשונים כבר התקשו בשאלה הזאת. ורש"י פרש שהכונה לאשם לפני זריקת דמים. הואיל והכהן סבר שהוא שלמים, שלמים לפני זריקת דמים אינם בכלל מעילה. אבל לכאורה אפשר היה לתרץ שר"י פוטר דוקא בעושה את הדבר כמצותו, והאוכל שלמים לפני זריקת דמם לא עשאם כמצותם.
נראה שהגמ' לא רצתה לפרש כך משום שמשמע במשנתנו שר"י סובר שאותה עולה שנשחטה לשם חטאת יצאה לגמרי מידי מעילה, ולא רק אם הכהן אכל אותה כדרכה, אלא כל מה שנעשה בה אינו בכלל מעילה. לפי זה היה צריך גם לפטור את השוחט אשם לשם שלמים לפני זריקת דמו. לכן הגמ' לא העמידה כאן את ר"י כשיטתו.