למדנו היום
'סבור למבנייה בעין עיטם דמדלי אמרי ניתתי ביה קליל כדכתיב {דברים לג-יב} ובין כתפיו שכן ואיבעית אימא גמירי דסנהדרין בחלקו דיהודה ושכינה בחלקו דבנימין ואי מדלינן ליה מתפליג טובא מוטב דניתתי ביה פורתא כדכתיב ובין כתפיו שכן'
גבול נחלות יהודה ובנימין יורד מהמזרח מעין שמש לפי המתאר הטופוגרפי עד הר הבית ולאורכו מצפון לדרום ומשם יורד עד עין רוגל דרומית לעופל ומשם הוא שב ועולה צפונה לאורך גיא בן הנם ומערבה דרך רחוב הגיא עד הגיעו דרך רחוב יפו לאיזור רוממה והכניסה לעיר של ימינו.
לו היה קו הגבול עובר ישר ממזרח למערב מעין שמש לרוממה, הוא היה עוקף מצפון את כל העיר העתיקה. כלומר הגבול יוצר בדרכו מערבה עיקול דרומה וחוזר לצפון בהדרגה ( כמין לשון היורדת דרומה ).
בית המקדש צריך להיות בנוי כך שקדש הקדשים יימצא במערבו והמזבח מזרחית להיכל. כלומר באיזשהו מקום לאורך קו הגבול בו נחלת יהודה מצויה מזרחית לנחלת בנימין. ממילא עליו לעמוד דווקא לאורך קו הגבול בין עין שמש לעין רוגל בו נחלת יהודה מזרחית לנחלת בנימין ולא בין עין רוגל לרוממה שם נחלת יהודה מצויה מערבית לנחלת בנימין.
וזו כוונת הגמרא בקובעה 'ואי מדלינן ליה מתפליג טובא', כלומר אילו בנו את המקדש במקום גבוה יותר, כלומר לאורך הגבול בין עין רוגל לרוממה ולמעשה סמוך לנביעת מי עין עיטם, היה המרחק בין מקום המקדש למקום המזבח גדול מאד, כי בגבול זה ה'לשון' של נחלת בנימין היורדת דרומה עד עין רוגל, מרחיקה את נחלת יהודה מאד מזרחה.