דף לג עמוד א:
"מכלל דתרוייהו סבירא להו: טומאה דחויה היא בצבור"

רש"י :
דתרוייהו - אביי ורבא סבירא להו טומאה דחויה היא בצבור ונ"מ למיהוי מאן דאמר בפ"ק דיומא (דף ו) דאמר הותרה היא בציבור יחיד במקום רבים.

הסבר:
ביסוד הדין: בקרבן יחיד כהן טמא-מת אינו נכנס כלל למקדש, ואם עבר והקריב עבודתו פסולה; ואילו כהן טמא-מת מותר לו להקריב קרבן ציבור והקרבן כשר. עם זאת לומדים שכל קרבן, אפילו קרבן יחיד, שיש לו זמן קבוע דוחה את הטומאה והכהן הטמא יכול להקריבו, וכל קרבן בציבור שאין לו זמן קבוע אינו דוחה את הטומאה. עיקרה של האמירה: 'טומאה הותרה בציבור', או האמירה, 'טומאה דחויה בציבור' היא שֶׁהַתָּרָה או דחייה של ההקרבה בטומאה תלויה בקביעות זמן הקרבן - זאת למרות השימוש במילה 'בציבור'. ההסבר להבנה זו הוא בעובדה שמרבית קרבנות הציבור זמנם קבוע, ומרבית קרבנות יחיד אין זמנם קבוע. כך שכוונת הגמרא רחבה יותר ואינה מדברת רק על הקרבת קרבן ציבור (כמו קרבן התמיד). לכן, ולפי ההרחבה הנ'ל נֹאמַר: דין כהן טמא-מת העושה עבודה במקדש שונה בקרבן יחיד כאשר יש או אין לו זמן קבוע, לעומת קרבן ציבור כאשר יש או אין לו זמן קבוע.