בדורות האחרונים פלפלו רבים לגבי בעלי חיים שמוזכר בגמרא ובראשונים שנבראים מן הדומם וכד'. בעיקר - הלכה למעשה - דנו על כינים הנוצריות מן הזיעה, ועל תולעי דגים הנוצרים מן הדג, שיש מכך השלכה הלכתית מצויה (היתר להרוג בשבת את הכינה, היתר לאכול את התולעת).
אבל בגמרא ובראשונים מוזכרים עוד בע"ח רבים הנוצרים מן הדומם או מן הצומח: עכבר שחציו אדמה - נוצר מהאדמה,
סלמנדרה - מהאש,
אדני השדה - צומח מהאדמה,
חילזון - מהאדמה,
נחש - משדרה של אדם,
יתושים, יבחושים, דבורים, תולעים, פרעושים, רמשים וכו'
ועופות - הגדלים על האילן (בראשונים ובחלק מגריסאות הזוהר, ונפק"מ להלכה בפוסקים).

ניתנו הסברים רבים ומפולפלים כיצד להסביר, בעיקר את נושא הכינים. אבל האמת פשוטה מאוד. מה שנקרא "תיאוריית ההיווצרות הספונטנית", היא דעה ששלטה במדע במשך אלפיים שנה, מתקופת אריסטו (שמדבר במפורש על טפילי דגים, וגם על סלמנדרה הנוצרת מהאש), דרך פליניוס (עכברים מהאדמה, ושוב גם סלמנדרה, וגם נחש שנוצר משדרה), רבים רבים בימי הביניים (בין השאר כבשים שצומחות על העץ, אווזים - להבדיל אצל הנוצרים היתה לכך השלכה דתית - וכמובן בני אדם שצומחים על העץ) ועד המאה ה-19 היו מדענים שהאמינו בזה (היה אחד שהתעקש גם בתחילת המאה ה-20).
הפעם הראשונה שנסדק משהו באמונה זו, הוא במאה ה-17, כאשר רדי הוכיח שזבובים לא נוצרים מבשר. באמצע המאה ה-19 האקדמיה הצרפתית רצתה הכרעה בנושא, ולאחר ניסוים והוכחות לכאורה לשני הצדדים, לואי פסטר (הידוע) הוכיח ששום בע"ח לא יכולים להיווצר מעצמם. הוא גם קיבל על כך פרס מהאדקמיה בשנת 1861.

איך הגיעו לטעויות כאלה?
התשובות רבות. ראשית לא היתה ביקורת רצינית ולא נערכו ניסויים רציניים.
אבל - חשוב להבין - שבעיני אדם בזמנם היה הגיוני מאוד להניח שהחרקים נוצרים לבד מהפרי למשל. שהרי אם בבית שלך לא מצאת שום תולעת, ורק פתאום כשיש לך בתוך ארון סגור איזה פרי שהרקיב, אתה מוצא בו תולעים - אז זו כמעט הוכחה ניצחת לכך שהם נוצרו ממנו.

מצורפת חוברת מפורטת בעניין - "דע מאיין באו".
http://daf-yomi.com/BookFiles.aspx?type=1&id=403