בפשטות, כהן שוחט את הבהמה ובשעת השחיטה למשל חושב לזרוק את הדם למחר, חוץ לזמנו, זהו פיגול שפוסל את הקרבן ומי שאוכל ממנו חייב כרת.
שאלתי היא: האם צריך להיות מצב שהכהן הזה אכן יכול במציאות לזרוק את הדם?
הרי בדרך כלל, מי שזוכה בפיס לשחוט, מסתמא לא הוא הזורק, אלא זכה בזה כהן אחר.
ואם כן, הממונה הרי במילא לא יתן לו לזרוק שזו עבודה של כהן אחר, ואם כן מה שחושב שאזרוק למחר, הרי הוא יודע יפה מאד שלא יוכל לזרוק למחר כלל, שהרי הכהן חברו יזרוק עוד מעט. האם בכל זאת מחשבתו פוסלת?
או שבאמת מדברים באופן שהכהן השוחט עומד באמת לזרוק וזה בידו ורק אז הקרבן מתפגל.
דכוותיה, ניתן להסתפק משהו דומה,
מה אם הכהן אומר או חושב, שיזרוק את הדם למחר, אבל מצייר את זה באופן לא מציאותי, דהיינו שלמשל אומר: אעלה מחר לירח ומשם אזרוק את הדם.
והרי כולנו יודעים שלא שייך לזרוק את הדם מהירח, האם נימא שמכיוון שאת אופן הפעולה מתכנן לעשות באופן שלא שייך בעולם, אם כן חשב דברי שטות וגם הענין שרצה לזרוק למחר, גם זה כלום ולא פוסל.