א. ומאי לא ניתן להישבון. התוס' תמהו דגם גזלן ישראל אינו קונה, ונדחקו. אמנם לו"ד לכאורה הכוונה שכל גזלן עושה לפחות מעשה גזילה על ידי הקנין וקונה בה קנייני גזילה, ונפ"מ שאחרי שינוי שמתבטל חיוב ההשבה ממילא קניינו קונה לו לגמרי, משא"כ גוי אם משיכה לגביו אינה קנין כלל. ולכן תמהו מה שייך בכלל הישבון.

עוד יל"ע בענין זה מדוע נהרג על דציעריה לישראל, הרי זה אינו משבע מצוותם. ולכאורה כוונת הגמרא כעין הנ"ל, דנהרג על מעשה הגזילה, רק בכל גזילה יש גם את החלק של הקנין וגם את החלק המציאותי של ציעור הנגזל בכך שהחפץ הוצא מרשותו גם לולא שיש בזה קנין, וזו כוונת הגמרא ליישב דאע"פ דכאן אין קנין מ"מ יש את החלק המצער ונהרג משום שעבר על גזילה. והבן.

ב. אימא סיפא. כמדומה דנהוג לנקוט לשון זה רק על משנה או ברייתא ולא על מימרא. ואולי ריו"ח ברייתא קאמר, ורגליים לדבר דהא רבי יוחנן ס"ל להדיא בבכורות דעכו"ם קונה במשיכה ואמימר כוותיה ורב אשי כר"ל, א"כ מה שייך בכלל להביא את הראיה המכרעת נגד רב אשי מדברי רבי יוחנן. אבל אם ברייתא היא א"ש.

ג. לך מזביננא. וברש"י שקנו מיניה בקנין. לכאורה אין הכוונה קנין על ההתחייבות דא"כ לא הוי אמר רב יוסף דקנה קמא, דסו"ס רק עבר על התחייבות. ובכלל לא ברור שניתן לעשות קנין כזה שדמי לאתן. אלא קיבלו ממנו קנין של הקנאת הקרקע ממש.

ד. אמר רב יוסף קנה קמא. אף דהעין משפט ציין על כך את דברי הפוסקים הגיה הגרי"פ שפסקו כאביי, וכן באמת מוכח בסוגיא שאביי הקשה שפיר. וכוונת העין משפט לציין שדין זה האם קנה קמא או לא מקומו בפוסקים היכן שציין. והטעם שלא ציין על אביי משום דאביי לא אמר להדיא לא קנה קמא. ודוק. ומצינו כן בכמה מקומות כעין זה.

ה. זוזי אנסוהו. עיין רש"י. ואולי יש עוד מקום להבהיר, דכוונת בעל הקרקע םם יעמידנה למכירה, וכאן באמת אינו מעמידה למכירה באופן כללי ואין כאן העדפת אחר על פני זה שנתחייב לו, שאם לא ימכרנה בעד ק"כ, אינו מוכרה כלל, וכאילו אינו מתעסק בלמכור אלא בניצול ההזדמנות לקבל ק"כ זוזי. והבן.

ו. אינו חיבור לטהרה. פירש"י להכשר מקוואות. ועיין בזה היטב בתוס' גיטין טז. מהלך אחר לגמרי.

ז. האשבורן. מה שפירש"י לכאורה צ"ב, דהא אם יש סדק בקרקע ונהיה בו בור מלא מים מה זה שייך לבעיות של חיבור כלל. ואולי זה קשור לכך שיש שם סדקים הרבה שהחיבור ביניהם רופף.

ח. (בעמוד ב') כח גוי מדרבנן וכו'. מצינו לעיל נח: כעין זה שהקילו בכחו שלא בכוונה טפי ממגעו שלא בכוונה.

ט. אמר להו רב חסדא וכו'. שיטת רב חסדא להקל בניצוק וכן נראית דעת רב נחמן שחולק בזה על רב הונא. והברייתא לעיל או הקילה או לפחות הסתפקה בזה. והאריכו התוס' שנחלקו בזה למעשה רש"י שמחמיר עם ר"ת שמיקל וכתבו להחמיר כרש"י בהפסד מועט. ומי שמארח אצלו גוי (מצוי מאד בתהליך גיור, ובמיוחד כעת בליל הסדר) יש ליזהר לא למזוג מהבקבוק לכוסו שיש בה שיירים משתייתו הקודמת, שאז היין שבבקבוק נאסר, וצריך להתחכם בענין זה, או למזוג לו באופן של קיטוף, או להקדיש לו בקבוק וכדומה, באופן שלא ייפגע.