א. שקיבל עליו למול. לכאורה תינח שאר המצוות, יש תוכן בעשייתם ושייך שגוי יקבל עליו, אבל מילה שעניינה כריתת ברית, מה טעם יש בה למי שגם אחרי שימול יישאר אינו בן ברית. ומכאן משמע שמילה מלבד היותה ברית יש בה גם מצוה מצד עצם כריתת הערלה. וכידוע שהאריכו בזה מאד באח' ואכ"מ.

ב. איבעי ליה למימרא ליה מהאי קרא. קצ"ב דאין לומר מקראות בבית המרחץ. ואפשר דמרחץ של ורדים אינו מקום הטינופת. אמנם בלאו הכי מסתבר שכל המשא ומתן הזה בין רבא לאותו גוי לא היה באותו מעמד אלא לאחר זמן.

ג. (בעמוד ב') שרי רבא לזבוני לעכו"ם. היינו דאסרם באכילה משום דחיטי בולעים כבסמוך, והוי נותן טעם לשבח. ומ"מ התיר למוכרם כיון דדמי חיטיו הוא נוטל ואינו נוטל כלום עבור היין הבלוע.