א. המטהר יינו. לפירש"י רישא וסיפא איירי בחד גוונא, וכל חדא קמ"ל תנאי מסויים, רישא קמ"ל דבעינן שמירה, וסיפא קמ"ל דבעינן שלא יהא היין משועבד. וצ"ב אמאי לא ערבינהו.

ב. ואשפה כרה"ר דמי. יש במקומות אחרים דיש אשפות שעשויין ליפנות רק ביום, ולכאורה כהאי גוונא לא סגי הכא שמא ינסך הגוי בלילה, אלא איירי בעשויה ליפנות גם בלילה.

ג. ת"ר וכו'. רישא מיירי דהבית שבו היין הוא של הישראל, לגמרי או בשכירות, ומתחלקת לב' אופנים, ישראל באותה חצר ובחצר אחרת. וסיפא כשהיין בבית הגוי וגם היא מתחלקת לאותם שני אופנים. אלא דמיד אחרי רישא דסיפא הביאו את התיקון של רבי יוחנן ואז חוזר לשנות הברייתא.

והדינים העולים אחרי התיקון ואחרי האוקימתא דחכמים קאי על סיפא דרישא. דאם ישראל דר באותה חצר שרי אע"פ שאין מפתח בידו, גם כשהיין בבית הגוי. ואם הישראל בחצר אחרת, כשהיין בבית הגוי אסור אע"פ שמפתח וחותם בידו, וכשהיין בבית הישראל, לת"ק (דהוא ר"מ) שרי במפתח וחותם, ולחכמים דינו כבסיפא ואסור עד שיהא יושב ומשמר.

ד. (בעמוד ב'). ואלא אסיפא דרישא. ולפ"ז בסיפא אין פלוגתא ולא שייך שם דברי ר"מ. ואפשר דחלק מהתיקון הוא להעביר לסיפא דרישא גם את המילים דברי ר"מ.

ה. להקל או להחמיר. כלומר דוודאי לן דפלוגתייהו כשהיין בחצר גוי אחר, ונפ"מ מהספק לידע דעת רבנן דהלכה כמותם. ומכיון דתניא כוותיה דר"נ דרשב"א להחמיר, נמצא שהלכה כרבנן דלא חיישינן לגומלין ומותר בחצר גוי אחר. וכן משמע קצת להלן בדברי רבא לתלמידיו אפילו למ"ד לא חיישינן לגומלין, משמע שכן הלכה, שהרי מדובר שם בהלכה למעשה.

ו. בפסק שמסכם רש"י את דיני מגע גוי ביין, מצינו תופעה זו באריכות גדולה במסכת חולין. ומסתבר שנהג כן רש"י בסוגיות שבאו ללומדם פרחי הוראה.