א. אמר רב יימר כתנאי. אע"פ דרב פפא איירי בדיני יין נסך והתם תנן לגבי טומאה, מ"מ ס"ל דשרש הענין אחד הוא, עד כמה נחשב היין חיבור.

ב. (בעמוד ב') אם יש לו עליו מלוה. פירש"י על הישראל. לכאורה לפי הס"ד הוא דפירש כך. אבל למאי דמפרש שמואל בסוגיא, לכאורה מתפרש עליו על היין הזה. ויל"ע.

ג. נפל לבור ועלה. פירשו בגמרא עלה מת. לכאורה צ"ב איך אפשר לקרוא לזה עלה, דהוי ליה לומר והעלוהו. ויל"ע מה הדין בהרגיש הנופל בעצמו שהוא מסוכן ועלה בכוחות עצמו בשארית כוחותיו ובאמת מת מיד אח"כ, אי חיישינן שניסך בעלייתו או דכהאי גוונא אין לחוש. ואי נימא דאין לחוש יש ליישב הלשון בדוחק.

ד. כל שבזב טמא, בגוי עושה יין נסך. ובסמוך מוקי למתני' בקאזיל מיניה ומיניה. והנה לעיל בעמ' א' פליגי גבי מעצרא זיירא, לחד לישנא פליגי בכחו ולחד לישנא פליגי בכח כחו. ויש לציין תופעה מפליאה שבמסכת ב"ק בתחילת פרק כיצד הרגל ממש בעמוד אחד מופיעים כל שלושת ענינים אלו בהקשר אחר לגמרי של צרורות ברגל לניזקין, בדף יז: כל שבזב טמא בנזקין משלם נזק שלם וכו', ובתחילת יח. בעי רב אשי כח כחו לסומכוס ככחו דמי או לא, כלומר דיש שם פלוגתא דתנאי גבי כחו ויש שני צדדים אי הנידון גם בכח כחו, ומיד אחר כך יש שם אוקימתא דקאזיל מיניה מיניה. והוא פלא.