"...ה''ק אם עתידין לחזור הרי הוא כמלחמת יהושע ואין לה בטילה ולמה לי למיתלייה במלחמת יהושע מלתא אגב אורחא קמ''ל כי הא דאמר רב יהודה אמר רב ישראל שזקף לבינה להשתחות לה ובא עובד כוכבים והשתחוה לה אסרה מנלן דאסרה א''ר אלעזר כתחילה של א''י דאמר רחמנא {דברים יב-ג} ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואי משום הנך דמעיקרא בביטולא בעלמא סגי להו..."

המעיין יראה שכל מש"כ כאן אינו כהלכה (חכמים) אלא כר"א שהרי בב"ב ק ע"א נפסק שאין הילוך מועיל לשדות עצמם לקנייתם וכן מבואר בב"ב טו שלא החזיק בקרקע כלל וא"כ מה שביארה גמרתנו לא כהלכה אלא דעת ר"א.
וגם ראיית ר"א שאצלינו ניתן היה לדחות למ"ד שלכו"ע עבד ואז נטע נאסר ובכך יכל להעמיד איסור האשרות בכניסה לארץ.

ע"כנראה שיש לפרש הבריתא שהביאה ההוכחה מיהושע כפשוטה- שכל שעזב הנכרי ע"ד לחזור וודאי לא ביטל ואילו אם עזב ע"ד לא לשוב עוד ניתרת בכך שהרי 'זנח את עצביו' והיינו ביטול

*הגמ' בב"ב קיט ב צ"ל שאו שאינה לכו"ע גם או שיש הבדל בין בעלות לבין זככות בהורשה