הוא ציפה למצוא הר קדוש, הר בצורת הר עם עליות ומורדות, עם גאים ובקעות ומעיינן שבוקע ממנו, במקום זה הוא מצא פלטה שטוחה ומשוטחת כמו באולפני צילום, עם ארבעה כתלים עבים שתוחמים אותו מכל עבר, ובהר הגבוה במקום גבעה נשאת, סלע תקוע, ועץ רענן שתול ומעליה כיפה זהובה מזהב, הזהב הלם את ההר, כי הזהב קונה הכל, גם את הכסף הוא קונה, אבל, צורת הכיפה השועלים והטקסים לא התאימו לאופיו של ההר.

הוא ראה אותם משתחווים להר, נשכבים על הברכיים, מרימים את התחת המסריח שלהם וחופנים את ראשם באדמה, שורות שורות של שועלים משתחווים וסוגדים להר, אי אפשר להבחין בדמותם החייתיות, רק בשורות שורות של תחת של שועלים שמחוררים את שכבת האוזון.

חשב שמא זהו, הם הפכו את ההר לעבודה זרה, עכשיו ההר טמא, התאסר בהנאה, הוא כבר נשרף פעמיים, חשש שמא יצטרך להישרף פעם שלישית נוספת, רק זה היה חסר לו שיהפכו את ההרים לאלוהיהם, עכשיו ההר אלוהים, איזה בלגן.
בגלל זה הוא סירב לעלות ולשוטט שם, הדיר את רגליו משם, בקושי הסכים לגעת בכותל החיצוני והעבה, וגם כשהעז פעם ונגע בו בקירוב בשר, לא חפן את אצבעותיו בתוך האבנים, חשב שההר טמא ושהוא קדוש כשבעצם הוא חתיכת טמא וההר נשאר קודש קדשים.

כשהוא פנה מרחבת הכותל, עבר דרך רחוב השושנה וראה את אותם דמויות משתחווים לעץ שנטוע בתוך האדמה, הוא שאל אותם, מי קדם למי, שתילת העץ או ההשתחוויה אליו והם לא הבינו מה זה משנה מה היה קודם, העיקר לאהוב את כולם גם את הרעים, בעצם רק את הרעים.

כשהגיע לשער יפו, הוא החליט שנמאס לו, ירושלים מזוהמת ומלאת עשן, הוא החליט לעבור לגור בשטחים, לכבוש לעצמו חלקת אדמה קטנה באחת ההתנחלויות, איפה שאף אחד עוד לא גר, אבל איך הוא יכול לעזוב את העיר כשיש את כל הטרא סאנטות האלה סביבו

בערב הודיעו בחדשות, שהם החליטו לעזוב את ההר, כל הלהקה החליטה לעבור לים התיכון, הם מצאו מאגרים של נפט בתוך הים, מעדיפים לעבור לגור שמה, הוא לא יודע עכשיו מה לעשות עם הזהב שהם השאירו אחריהם, האם הציפוי שלהם על ההר הוא שייך להר וכשר או שהוא רק קישוט חיצוני להר וטמא, הוא רק יודע שעכשיו שגמרו לפוצץ את הכל, הוא יכול לעבור להתנחלות שלו בשקט, אז מה אם עוד מעט פסח, אז מה אם הוא יצטרך לשרוף הרבה חמץ שהם השאירו.
אז מה,