הוא הגיע לארץ השלום והחלומות, כבר משחר נעוריו הוא הבטיח את זה לעצמו, לבקר בארץ השלום הזאת, יש בה עיר של מגדלים ובתי קפה פתוחים ללא הפסקה וחוף ים מעורב פרוס לכל צידה, עכשיו שהוא סיים את השירות שלו והלימודים טרם התחילו, זה היה בשבילו הזמן המתאים לנסות להבין מה הולך שמה.

כשהגיע לשער המדינה, ראה לראשונה פסל גדול בדמות צלם אנוש, אנדרטה של מי שהיה ראש המדינה שלהם, פעם, ולרוע מזלו הוא נרצח בכיכר העיר, הביט על דיוקנו, שאל אותם אם הוא מוכרח להשתחוות לזה, והם ענו לו שצריך לפחות פעם אחת בשנה.

הוא ביקר במוזיאון שנושא את שמו של המלך, שהיה גם רמטכ''ל וגם ראש ממשלה ומה לא, פגש את צלמו ואת מורשתו לפי תחנות חייו, הוא לא יכל שלא להתרשם, איך כוחו וגבורתו של אותו האיש עשו לו את החיל הזה. ביציאה מהמוזיאון, הוא עבר דרך החנות מזכרות, היו שם מדליות בולטות עם דמות דיוקנו, לא היה לו עניין בזה, הוא בא לשם סקרנות, האיש הזה לעולם לא היה אלילו, אליליו היו כל חבורת הדיסני החמודים, אלה עם הכוח האמיתי בעולם. אמר לעצמו, מוטב לבזבז את הכסף בחנות צעצועים רגילה מאשר לקנות מזכרת מדליה של מישהו שנרצח על שלום מורשת תמוהה.

הביט בערכות פליימוביל, בובה עם מקל וציפור וכדור, הוא הרגיש גל של חום ואהבה אל מול כל הבובות הקטנות מפלסטיק, כשהיה ילד הוא האמין שהם אמיתיות ושיש להם כוחות לשנות את רוע הגזירה, בובת פליימוביל רעה יכולה להזיק ולהרוג, ובובה של אביר עם צלב יכולה ללחום ולשמור על העולם. מאז הוא התבגר, הוא הבין שהעולם מנוהל על ידי כוחות טבע אחרים, אבל עכשיו, ברגע של נוסטלגיה וחולשה, במדינת השלום והחלומות, הוא שב אל אמונתו הבסיסית, גיבורי ילדותו, עם מקל וציפור וכדור, גיבורים שיכולים לעשות עם עצמם מה שבא להם, לרדות את עצמם תחת כל העולם כולו, לעוף לחלל, לשסף ולהרוג את עצמם תחת כל העולם כולו, הרבה הרבה כוחות היו לדמויות דיסני שלו, הוא אסף את כל הבובות בחנות, השתחווה ונישק אותם אחת אחת כולל את טבעת המלך מפלסטיק, הטבעת היקרה שאיתה יכול המלך לחתום את עצמו למיתה תחת כל העולם כולו.

בערב הוא טייל בכיכר העיר, כיכר הנושאת את שמו של גיבור המדינה, הביט באנדרטה שלו וראה מלא שברים בצורת תבנית יד ורגל מונחים שבורים על הצד, ראה חבורת צעירים מתיישבים על הרצפה במעגל, מדליקים נרות ושרים שירים נוגים לזכרו תוך כדי שהם לוקחים מהשברים ומעמידים אותם על בסיסם. הם היו נראים עצובים, שרו עליו כאילו היה אחיהם, ''לנצח אחי, אזכור אותך תמיד וניפגש בסוף אתה יודע'' והוא ידע פתאום כמה זה מסוכן להסתובב בחוץ לארץ, בארץ השלום והחלומות.