א. דניאל גזר ואתא ר"י הנשיא ומבטל וכו'. העירוני לומדי השיעור שמפורש בקראי ריש ספר דניאל שהיה דניאל ילד באותה שעה, והפסוק שרב דורש ממנו שדניאל שם על לבו נאמר באותו הפרק, אם כן מה שייך לומר לכל ישראל הורה, ואיזה בית דין היה לו, ועוד בית דין שפשיטא לן שגדול בחכמה ובמנין מבית דינו של רבי יהודה נשיאה.

ונצטרך לדחוק שרב פירש שלא היה ילד ממש, אלא צעיר ומ"מ כבר היה מגדולי העולם ובית דין חשוב היה לו, או שידע רב שבאותה שעה שם על לבו וכשגדל הורה הוא ובית דינו לכל ישראל. וכל זה איננו שווה לי, דהרי רב דרש לזה מדנפשיה כמבואר בגמרא ולא במסורת היה כן, א"כ מנא ליה להמציא דבר כזה מסברא ומכח זה למנוע מלבטל הגזירה.

ב. ור"י הנשיא היכי מצי למישרי תקנתא דתלמידי שמאי והלל. אע"פ שיש לומר דכל זה שהוא מח"י דבר, רב אמרה, ור"י הנשיא לא ס"ל, וכמו שחלקו עליו לגבי דניאל, לא משמע לש"ס, דבשלמא לגבי דניאל רב מכח קרא דרש ואינהו פליגי בקרא כדאמרו להדיא לעיל, אבל מסורת כזו שהיא מח"י דבר, שהיה קרוב לזמנם, לא מסתבר שיחלקו על זה.

ג. (בעמ' ב') וגניבא משמיה דרב אמר משום בנותיהן. נראה לכאורה דאין זו פלוגתא, אלא אבימי אמר דמח"י דבר הן, וגניבא אמר טעמא דהאי גזירה.

ד. הוציאוה ותישרף. והא דעשתה כן תמר, מבואר ברמב"ן עה"ת דהיה בזה ענין יבום וראויה היתה לו וממילא לא נאסר זנות בכה"ג.

ה. צער גדול. כתבו תוס' דמשמע דכולם בדור אחד היו. וצער גדול יש בדבריהם הקדו', שהרי ביום שמת רבי נולד רב יהודה, ורבי זירא תלמידו היה עוד בבבל כדאי' בסוף כתובות, ובאותה שעה כבר מת רבי זה עידן ועידנים, ורק אח"כ עלה לא"י. ויל"ע.