פוסט של ורד נעם, שהתפרסם בקבוצת "יומי" בפייסבוק:

כי טובים דדיך מיין - מאי שנא האי קרא דשייליה?

בדף נידונה השיחה המסקרנת בין ר' יהושע ור' ישמעאל במשנה. הגמרא תוהה, כמו כל לומד של המשנה, מדוע כשר' יהושע לא ידע או לא רצה לענות לר' ישמעאל בעניין גבינת גויים, "השיאו לדבר אחר" דווקא בעניין הקריאה הנכונה של הפסוק "כי טובים דדיך מיין" (אגב, שימו לב שבעוד שאצלנו כל המשנה הזאת מופיעה בתוך רצף משנת פרק ב בתחילת הפרק, ובלד סע"ב יש רק פסקא ממנה, לפני ר"ח, רש"י והתוספות היא היתה במלואה כאן ברצף הגמרא ופירשוה, לפנינו בדף לד סע"א). בדף לה הגמ' מציעה שתי דרשות לפסוק זה המתקשרות בעקיפין לשיחה הקודמת. דרשת רב דימי שהפסוק מלמד שדברי חכמים ערבים יותר מתורה, ור' יהושע בקש לרמוז לר' ישמעאל שיקבלם בלי יותר מדי שאלות, ודרשת ר"ש בר אמי שהוא בקש לרמוז לו לשתוק (חשוק שפתותיך), על דרך ראשו של אותו פסוק "ישקני מנשיקות פיהו".
במאמר המבריק המצורף (מחקרים בתלמוד ומדרש, ספר זיכרון לתרצה ליפשיץ) מזכיר שלמה נאה שהפסוק בשיר השירים עוסק ביין ושמן: יִשָּׁקֵ֙נִי֙ מִנְּשִׁיק֣וֹת פִּ֔יהוּ כִּֽי־טוֹבִ֥ים דֹּדֶ֖יךָ מִיָּֽיִן: לְרֵ֙יחַ֙ שְׁמָנֶ֣יךָ טוֹבִ֔ים שֶׁ֖מֶן תּוּרַ֣ק שְׁמֶ֑ךָ עַל־כֵּ֖ן עֲלָמ֥וֹת אֲהֵבֽוּךָ/ הוא מציע שהפסוק נבחר כדי לרמוז לאיסור שמן ויין של גויים, ותכליתו לברר את המקור האמתי לאיסור היין, ובמשתמע גם הגבינה.