א. אמר רב פפא אנא עבדי לכל הני ולא איתסאי עד דאמר לי ההוא טייעא וכו'. נ.ב. נראה דתפס לשון רבו אביי בדף כח עמ' א'.

ב. וקיבת והרת. הרת היינו רחם ואפשר שכך מבנה המילה הזו באיזו שפה, אבל קיבת שלכאורה הכוונה לקיבה והיא לא נסמכת כאן מדוע לא נקט קיבה.

ג. והוא סבר שבילי דנהרדעא כרה"ר דמי. ביארו בזה מדוע חשב שעבר רק על ר"מ, אבל עדיין יל"ע אי טעה בזה ואם זה רה"י גזרו אף דשכיחי רבים או דבאמת צדק בזה. ועוד צ"ב בענין זה אם נפסקה ההלכה כרבנן, מדוע אמר תיתי לי שעברתי על דברי ר"מ, כאומר ראויה היתה לבוא עלי צרה רח"ל, והרי באמת אין שום ענין לנהוג בזה כדעת יחיד שנדחתה אף ממידת חסידות.

ד. (בעמוד ב'). העתקה ממהדו"ק (שכתבתי בשנת תש"ע - תשע"א): השיאו לדבר אחר וכו'. יש לציין שהנושא כאן הוא גזירה דרבנן, ואפשר דהוי משמע לר' יהושע דרי"ש קצת מהרהר אחר התקנה, ורמז לו דמהאי קרא דרשינן ערבין דברי סופרים יותר מיינה של תורה.