א. שצריכה אומד. יל"ע בשרש דין זה, דהא אין הכוונה שצריכה אומד ולא אמדו, דזה פשיטא דמחללין על ספק פיקו"נ, אלא משמע דגם אם אמדוהו והחליטו דאין בו סכנת מיתה מ"מ מחללין, ומשמע דמכה כזו שיש צד שיש בה סכנת מיתה, אין סומכין על הכרעת הרופאים המומחים שאין בה סכנה. וזה צ"ב.

ב. למחר נפק דרשה בפירקא. מתבאר דלדעת ריו"ח היה אסור לה לשמור בסוד, כיון דזו סכנה כדמסקי' בסמוך, ולא כל אדם יוכל להגיע לרופא היודע סוד זה, מפני המרחק או חיסרון ממון וכדומה, ולכן ריו"ח הכריע שמחוייב לגלותו ואין בהבטחתו כלום. ומ"מ מקשי' דהוי חילול ה', נראה לבאר דהיינו אף דפשוט דבמקום פיקו"נ מותר לעבור גם על שבועה, אבל היה יכול להישבע לא בשם ה', שהיא רק אמרה לו הישבע, ובזה יש חילול ה' שהיא תחשוב דלא איכפת ליה במצב כזה שיודע שיעבור על שבועתו ובכל זאת להשתמש בשם ה', לזה אמרינן דמיד ביאר לה שלא נשבע בשם ה' שלא יגלה.

ג. אלמא כמכה של חלל דמי. הראיה מהא דריו"ח ביקש להתרפאות גם בשבת. וקצ"ב אולי באמת לא חשב להתרפאות בשבת, ולא שאל אותה אלא כדי שתגלה לו ויוכל לפרסם. עכ"פ להש"ס היה משמע דרצה באמת להתרפאות.

ד. וקלנהו אמרא חדתא. צ"ב מנין לקח רש"י דיש ללבן את המרא חדתא.

ה. רופא מומחה. יל"ע אי חזרו מאדם חשוב, או דזה צירוף של אדם חשוב ומומחה. ועוד יל"ע אחרי דאמרו שאני רבי אבהו, אי עדיין צריך להוסיף מומחה או דהוי כמו אלא כדאמרי' מעיקרא חשוב שאני אלא דרבי אבהו שאני.

ו. תמות נפשי. לכאורא אי גרסי' רק תמות נפשי היה נכון לגרוס מקודם דמקיימי בנפשייהו, ואי גרסי' מוקמי, צריך להוסיף "ואמרי" תמות נפשי. וכך באמת אי' בר"ח.

ז. ניקרא מקילקלתא. לכאורה זו היא רפואת הרימות הידועה גם בזמננו.

ח. (בעמ' ב') ממהדו"ק: פתילתא "ביקרא". רש"י לא פירש תיבה זו. וצ"ב. ובלישנא הראשונה לא נתפרש היאך מצרפין הפתילה עם השופתא דתומא.

ט. דנדא. פירש"י בצבע שקורין פוייליד. ובגיטין יט: מיא דנרא פירש"י צבע שקורין פויילי. נראה דהיינו הך ובתרוייהו הגירסא נרא או נדא, ובתרוייהו הצבע נקרא פוייליד או פויילי.

י. ממהדו"ק: לדידך אסיר. שמעתי מידידי הג"ר צבי יברוב שליט"א ששמע ממרן הקה"י זצ"ל שכיון שרב שמואל ב"י פסק דהוי חילול שבת א"כ לדידיה נוהגין מן השמים כשיטתו דאין בזה סכנה וממילא לדידיה באמת אסור.

יא. שורייני דעינא באובנתא דליבא תלו. לפירש"י משמע דיש איזה עצב (או מרידיאן) שהולך מכל עין ללב. וידוע מהגר"א שאמר דזו צורת האות עין, עצב ארוך מעין אחת ללב ועצב שני שיוצא מהעין השניה ומתחבר לעצב הארוך באמצעו. ושמעתי פעם איך ששואלים רופא עיניים מומחה (ד"ר דיסטניק) אם הוא מבין את זה, ואמר שלא, אבל הוא יודע שכשיש פרפור לב (אולי אמר דפיקות חזקות ומהירות) לתינוק, לוחצים על העיניים וזה נרגע.

ולפי הפירוש השני שבתוס' שראיית העין תלויה בהבנת הלב, לא מובן כלל מה זו סיבה להתיר חילול שבת עבור העין.

יב. בסוף העמוד. וסימטא. רש"י כתב קלוג, ולא פירש טפי, דסמך על מה שכבר פירשו בסוף עמוד א'.