א. מפתחות מונחות. תוס' קידושין הביאו מירושלמי שהיו רגליו פשוטות על גבי התיבה, אחרת יכול היה לשבור את התיבה בקרדומות.

ב. לשנה אחרת נולדה לו פרה אדומה. כמדו' שהמהרש"א בקידושין אומר שהיה קטרוג על ישראל ראו כמה מוכן דמא הגוי להפסיד למצוה, והראו משמים שהוא מוכן על מצוה שכלית והם מוכנים להוציא הון רב על מצוה חוקית.

יש בעלי סוד שאמרו שניצוץ של עשו היה בו. לכן נקרא דמא. (וי"א רמץ, בית יעקב אש וגו'). ולכן כיבד אב כל כך כעשו בשעתו. ופרה אדומה לאדמוני, ועוד עד"ז.

ג. קיחה ורביעה. וכלומר לקיחה תקנו ע"י תגר ישראל, ורביעה היו משמרים, וכן פירש"י. ובזה לכאורה מיושב מה שהקשו על שילא לעיל ג' עמ' א' משאר קרבנות, דאה"נ שם אוסר ר"א רק מצד רביעה.

ד. ולד הנוגחת אסורה היא וולדה נגחו. ידועה קושיית הקבא דקשייתא דאין לך "ולא שיגיחוהו" גדול מזה. ואי' שם בתמורה דזה גם למ"ד עובר לאו ירך אמו. (ותימה על התוס' בעמ' ב' ד"ה רבי יוחנן בסוה"ד שתי' דריו"ח לטעמיה דלאו ירך אמו, דזה לא מבטל את הא דהיא וולדה נרבעו).

ה. היא וולדה נרבעו. בתשו' רעק"א קמא בשולי התשובה הק' איך אדם בא על אשתו מעוברת והא בא על בתו הוא משום היא וולדה. ותי' דהעובר פחותה מבת ג"ש, ואף דרבנן גזרו, לא גזרו על עובר.

וידוע דהגר"ח מבריסק אמר שבכל דברי הרעק"א אין מקום שדבריו תמוהים מסברא, מלבד השאלה והתשובה הללו, והאריך לבאר התימה שבדברים ואכמ"ל.

וראה זה חדות עינו של הגר"ח, שבשנת תשכ"ה בערך יצא לאור לראשונה ספר שו"ת רבי שלמה איגר, ושם בשולי התשובה לבנו, הוא אומר לו שאל נא את ילדיך הקטנים שאלה חריפה זו אע"פ שאין היא שאלה באמת. ובתשובה כותב לו רש"א מה ענו הנכדים. ותשובה זו ענה ר' לייבלה איגר בילדותו. ורעק"א שב וכותב לו שאע"פ שזו לא תשובה אבל נהנה מהחריפות. ומסדרי שו"ת רעק"א לדפוס תמצתו שאלה ותשובה זו ולא הזכירו כלל שהכל רק לחידודא.

ו. דילמא רבעוה לאמא דאמא, כולי האי לא חיישינן. לכאורה אין הכוונה לא חיישינן לרביעה דאמאי לא, אלא אף ר"א דחייש לבזיא דמילתא לא אסר אלא ולד הנרבעת אבל לא ולד ולדה.

ז. משמרין לאמא משעה שנוצרה. קצ"ב דלהלן אמרי בסמוך מנא ידעי וכו'. ולכאורה זה דוקא עליה עצמה משעה שנוצרה. וצ"ל דכשהיו רוצים פרה אדומה בשנים הבאות נתנו עיניהם בעגלה ממשפחה מוחזקת זו משעה שנולדה ושמרוה, ואז בשעה שראויה לבוא עליה זכר העבירו כוס יין וכו'. וקצת דוחק.

אגב. בהא דמשמרים יובן מה שאמרו לעיל דמשום דמים יקרים יימנע הגוי לכו"ע מלהניח שקים וכו', ולכאורה מנא ידע ענין פרה אדומה ושיקחוה ממנו, אבל אם כבר היתה בעסק גדול של שמירה אתי שפיר.

ח. (בעמ' ב' ) הוראת שעה היתה ה"נ מסתברא וכו'. לכ' יש לחלק דלענייננו הוראת שעה היתה לגלות שלא נרבעו, ולא התירו איסור גמור, אבל נקבה פסולה מה"ת לעולה. ואפשר שלכן באמת לא קיבלו את התי' של הוראת שעה לגבי נקיבה ותירצוה בבמת יחיד.

ט. כדשנין מעיקרא. ר"ל הוראת שעה היתה.

י. ורב זוטרא בר טוביה. בפשטות זה שונה מר"מ דדרש ויישרנה לשון שירה ורב זוטרא דרש לשון יישור פנים. אבל הב"ח הגיה עיקמו פניהם ולכן ע"כ גם לרב זוטרא ויישרנה לשון שירה ולכן הוסיף להגיה "וכן אמר".