א. אבא שאול וכו'. אף דאין להקשות מאבא שאול, דשמא רחב"ת פליג עליה וסבר כת"ק, מ"מ ברור לנו דת"ק פליג רק לענין חומר העונש אבל נשמע מיניה לכו"ע חומר העוון.

ב. ועל אשתו להריגה דלא מיחה ביה. זה חידוש גדול. בעלה תנא מגדולי הדור בחכמה וביראה, ומה טענה עליה שסוברת שיודע הוא את אשר הוא עושה, ואעפ"כ היה ידוע לפניו ית' שידעה ששלא כדין הוא עושה והיה עליה למחות.

ג. כלום מעשה בא לידך. חכמי המוסר מצאו כאן יסוד גדול. הרי מדובר על תנא המוסר נפש להרביץ תורה בשעת השמד, ובכל זאת לולא מעשה זה אין ביטחון. והיינו דאמרינן אדם ניכר בכיסו. אם אדם נכשל בישרות, לא בטוח שהוא בן עולם הבא למרות כל שאר מעלותיו הכבירות.

ד. אימא אלהא דמאיר ענני ומיתצלת. אפשר דהיה בזה תיקון לחטאו של חותנו שהיה מהלך בגדולות להגות את השם באותיותיו, ומורה ר"מ דאפשר לפנות אליו יתברך בכינוי רגיל ובתפילה קצרה ופשוטה ולהיענות.