א. ומנא תימרא. ברש"י דלמידי דחשידי ביה וכו'. לכ' נראה קצת כאריכות יתר, אמנם רש"י בא ליישב בזה דרבינא איירי בחשד רביעה דבהמה ומביאין ראיה מחשדא דבעילת אשת איש, ולזה רמז רש"י דבשרש הדבר חד הם.

ב. הא ר"א והא רבנן. רבי פדת נמי מהדר לתרוצי מתניתין וברייתא. ולדבריו מתני' דאוסרת להעמיד בהמה ר"א היא ודלידיה אין לוקחין מהם בהמה לקרבן, וברייתא דמתרת ליקח רבנן היא ולדידהו שרי גם להעמיד בהמה. ותירוצא דרבי פדת לא נדחה. ולזה כוונת תוס' בריש פירקין שהמקילים בהעמדת בהמה ס"ל דמתני' יחידאה היא ואין הלכה כמותה.

ג. דלמא דכו"ע ל"ח לרביעה, ר"ל כו"ע ר"א ומחלוקתו, אבל ודאי מתני' דאין מעמידין חיישא. ומשמע דלא קשה ליה מתניתין מני, דשפיר מתני' דעה אחרת היא. ומ"מ בריש עמ' ב' כשרצו לומר דכו"ע מודו בשאר קרבנות דאסור מקשי' ברייתא מני, היינו משום דברייתא עסקה ממש באותו ענין שעסקו בו ר"א ורבנן ולא מסתבר דדעה שלישית היא. והבן.

ד. דתני שילא וכו' לא סלקא דעתך. ואע"פ ששילא לא מעצמו אמרה אלא ברייתא שנה, ע"כ ברייתא דידיה שבשבתא היא.

ומצאתי רשום אצלי משנת תש"ע:
גופא תני שילא. לכ' הרי נדחה מהא דר"א אוסר אף שאר קרבנות, ומאי שקלו עוד וטרו אליביה. אמנם להלן מסקי' דלשילא אליבא דר"א תרתי אית ביה גם קיחה וגם חשש רביעה, וא"ש.

ה. (בעמ' ב') בפרה דדמיה יקרין. ברש"י וכייף ליצריה. רצה ליישב בזה הא דאמרי' לעיל דאע"ג דלא מסתברא דיניח עליה עודה דודאי ימנע עצמו משום יוקר דמיה ומ"מ חשוד לרבוע משום יצרא, ועל זה פירש דהשתא ר"ל דכל זה לר"א אבל רבנן פליגי בזה גופא ואמרי דבשביל הפסד ממון רב יצליח לכוף ליצריה. [ועומק דבר זה הוא יסוד מה שאמרו הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה ובזה יהיה מן המושלים ביצרם].

ו. וכי תימא הכי נמי והאמר ריא"ש וכו'. אע"פ דהאי וכי תימא היינו רק לר"א, מ"מ הקושיא משום דההוא מעשה אמר רבי אליעזר עצמו.