א. שחשודין על הרביעה. ברש"י יצאו בהמה חיה ועוף. אע"ג דבמתני' איירי רק על בהמה, ואף אי נימא דה"ה חיה, הוי סגי לרש"י לומר יצאו בהמה וחיה, אלא שהזכיר גם עוף, כיון דבעמ' ב' איבעי לן אי חשודין על רביעת עוף, לכן הוצרך להזכיר שנאסרו גם בזה.

ב. (בעמ' ב'). רגלא בחבריה ידע. היינו דאדם תמים אינו מכיר ברמאות ואיננו מזהה אותה אצל אחרים. על דא אמרו דורשי רשומות, "כל נגעים אדם רואה חוץ, מנגעי עצמו", כלומר אם אדם רואה בחוץ איזה נגע אצל אחרים, זה בא מנגעי עצמו, אילולא היה נגוע בעצמו במדת מה בנגע זה, לא היה ביכלתו לראות זאת בחוץ.

ג. אפילו מצאה נמי רובעה. אין הכוונה דלבהמות אין זוהמא, ושיש שינוי בין בהמת ישראל לבהמת עכו"ם, אלא הכוונה לומר שלכך אין לגויים קורת רוח בנשותיהם שלהם ושל חבריהם, משום הזוהמא, ולכן צריכין הם לקרר דעתם בבהמות, רק אינו רובע את שלו משום עיקור וכחש, ולא את של חבירו משום שכר וכנ"ל, ועל כן אם תימצא לו בהמת ישראל בפונדקי חשוד על רביעתה.

ד. שלקח ירך. ומ"מ אין איסור להפקיד ירך אצל גוי (מצד רביעה), דאם יחוק הרי יהא ניכר בה.