א. ת"ל תתננה או מכור. רש"י האריך ודחק מה טעמו שלא לומר ככתבן. ועיקר טעמו של רש"י שהוצרך לידחק בזה, משום דבסמוך אמרי' שפיר קאמר ר"מ, ודוק.

ב. דברים ככתבן לגר בנתינה ולגוי במכירה. לכ' משמע דבא לומר לא רק דאסור ליתן בחינם לגוי אלא דלגר אסור למכור. והוא פלא. ולכ' צ"ל כהתוס' ד"ה ורבי מאיר, כיון דשויו מועט לישראל ולגר שוה הרבה. ומ"מ שם מיירי בהקדמה, וכאן לר"י אסור לגמרי למכור לו. ואפשר דמיירי רק כשהגר במצב שצריך להחיותו וקשה לו לשלם אפילו את מעט דמי הנבילה, כמו דמשמע בסוף הסוגיא דלכן פשיטא לר"י להקדים נתינת גר. וזה צ"ב.

ג. אודויי הוא דקמודי. וכלומר נתינת חן להקב"ה הוא.

ד. מיתיבי ונשמרת וכו'. הדברים מדוייקים דמותיב מינה לתרי העובדי הנ"ל, ברשב"ג איתא שהיתה נאה ולכן קשה אף אי לא היתה אשת איש, ובעובדא דר"ע לא נאמר שהיתה נאה אבל היתה אשת איש כמפורש.

ה. (בעמ' ב'). בזמן שנזקקין זה לזה. סיפרו בפולין מעשה בחריף אחד שהביט בחלון של רעהו וראה שמגישים לפניו עוף שלם והוא מתנפל עליו כחיה מורעבת ועושהו גל של עצמות, ונאנח המביט ואמר אוי לי שנכשלתי והבטתי במה שאסרו חכמים להביט, שכן אמרו אסור להביט בחיה ועוף בשעה שנזקקין זה לזה... (יומני טולנא מפי הפני מנחם. הפרטים שונו מעט).

ו. ואפילו מלא עיניים. צ"ב כוונת הפשט בזה, מיהו זה שהוא מלא עיניים, ולו משכחת לה אכתי מאי ס"ד שמותר לו הבטה טפי מבעלי שתי עיניים.

ז. אבל בחדתי לית לן בה. קצת משמע דרב חסדא לא אמרה מסברא אלא רק מהראיה מהכובס, וכיון דראייתו נדחית שוב לא קיי"ל הכי.

ח. שלא יהרהר אדם ביום. מסופר שבא תלמיד לרבו החתם סופר ואמר לו שנופלות לו "מחשבות זרות" בתפילתו. ענהו רבו, אין הם זרות כלל וכלל, שלך הן...