מוחמד היה חייב לו הרבה, כי הוא היה עוזר לו בכל הזדמנות, הוא אהב את מוחמד כי הוא היה כזה חמוד עם השם החמוד שלו גם.
הם היו חברים טובים, כל פעם שהוא ביקש הוא הלווה לו כסף, פעם חמישים ופעם מאה שח, הוא סמך עליו שהוא יחזיר לו כבר, לכן הוא לא היה רושם וסומך עליו שהוא זוכר בראש. מוחמד הכיר לו טובה על זה שהוא סומך עליו ככה, זה לא היה רגיל אצלם, היהודים, להלוות למוחמד כסף בלי לרשום ולהביא ערבים ולתפוס משכון, ככה חופשי לשחרר מהכיס שטר כמו שהכספומט עושה, בלי התחייבות, חופשי כזה.
מוחמד חמוד, לא מבקר במסגד ולא מאמין במוחמד המקורי, מוחמד הוא פגאני, עושה טקסים מוזרים, מאמין באלוהי הרוחות, הרבה כוחות יש לו למוחמד, מחזיק בשרשרת דוגמאות גולגולות ועצמים, אבל בלי קשר מוחמד חבר טוב, כי גם אנשים שעובדים אלילים אחרים יכולים להיות טובים וחברותיים.
עכשיו מוחמד שולף לו בבאת אחת עשר אלף שח, ''על מה'' הוא מתפלא, חושש שהוא גנב אותם, אבל מוחמד איש טוב, לא גנב, פתח חיסכון לכבוד הולדת הפאגאן שלו, מציע לו את כל זה יומיים לפני החג שלו, דווקא עכשיו יומיים לפני החג, הוא נזכר להחזיר לו את הכל, הוא לא יכול לסרב על כל הכסף שהוא מנחית לו פתאום ביד, בטח זה הקלה בשבילו להיפטר עכשיו מכל הטובות שעשה לו, רוצה לומר לו ''עזוב שטויות'' אבל זה בכלל לא שטויות, זה מלא כסף.
אחרי שהוא קיבל את הכסף , הוא הלך עם זה לבית כנסת, השבת בפתח לא היה לו זמן לעבור דרך הבנק אז הוא נכנס עם זה לבית כנסת, החביא את זה בתא שעליו הוא מתפלל.
התחיל להתפלל ולהתנדנד בו זמנית, בנה תילי תילים על הכסף הזה שנפל לו, דימיין איך הוא פותח איתו ביזנס חדש, ממש התרגש, התפלל בכוונה יתרה, הרבה יותר קל להתפלל ככה עם כל המזומנים האלה בתיבה, ''ממצוא חפציו ודבר דבר'' שינן לעצמו אבל מחשבותיו מרצדות לו בתוך המוח, הכסף בקופה גורם לו להרהורים נעימים שמדגדגים לו את הבלוטה היתרה במוח, עד שהוא פונה לזה שלידו, מציע לו עסקה, ככה באמצע קריאת התורה, ''נתראה הערב במוצ''ש, קטע טוב'', עונה לו ידידו, ''למה לא, במוצ''ש קטע טוב, גוט שבת'' והוא מתבלבל שומע גוט שבעס ומוצ''ש וניפגש ומדמיין כסף שמכפיל את עצמו ורואה אפסים שמתרבים בלי סוף.
שואל את הרב אם זה בסדר להסתכל על הכסף שבמגירה, בלי להזיז אותו, הרב אומר לו שלא, אז הוא הולך לשאול את הרב השני, מבקש ממנו היתר, רק להסתכל, לא לספור, הרב רוצה להתיר לו למרות שהוא חוצפן, אבל הוא לא יודע אם ''שוויא הנפשא חתיכא דאיסורא'' שאולי הכסף שלו טמא כי הוא בא ממוחמד, מציע לו להחמיר ולא לראות את זה בשבת, שמא דאורייתא זה, וזה אסור רציני.
הוא לא מתאפק, חייב לראות את השטרות, להריח אותם, ''מעין עולם הבא'' כאלה שטרות יפים, חדשים, לא מקומטים, סופר אותם אחד אחד עד שהוא נזכר שהיום יום שבת, ושרק במוצ''ש הוא אמור לגעת בזה.
פונה לרב, מצטער, מבקש לעשות תשובה, רוצה לעלות לתורה למנחה, אבל הרב לא רוצה לקבל אותו עולמית, כי הוא ספר את הכסף שלו בפרהסיה באמצע השבת, לא עשה כדבריו ולא הקשיב לו.
התבייש נורא מדברי הרב, חפן את ראשו בתוך הפרוכת, ''שובו בנים שובבים'' בכה בתוך השבת בתוך הפרוכת, ''הכול בגלל מוחמד, בגלל הכסף הטמא שלו'' בכה בקול וכולם בבית הכנסת היו נבוכים ממנו, אמר לו הרב שיירגע, שהוא יכול לחזור למקום שלו, כי ''בן כך ובין כך קרויים בנים'' בין שהוא חבר של מוחמד ובין אם לאו.