א. לדברי רבי ישמעאל. רי"ש מחמיר בג' דברים. מחשיב יום ראשון של הנוצרים ליום איד (תוס' ד"ה אין בתי' השני), אוסר גם לאחריהם, ולדידיה פשיטא לן דג"י היינו מלבד האיד עצמו. ולכן לדבריו לעולם אסור לסחור עם הנוצרים. ולכ' לשון הגמ' צריך ביאור, והכוונה יום א' לדברי ר' ישמעאל גורם שלעולם אסור. ודוק. [אגב. לכ' עם המוסלמים אין איסור אף לרי"ש, לפמ"ש רוה"פ דאין נחשבים עובדי ע"ז כלל].

ב. אליבא דרי"ש לא קמיבעיא לי. קצ"ב הלשון "לי", שהרי אינה בעיא שנאמרה בשם אומרה, וטפי הוי ליה למינקט "לן".

ג. קלנדא ח' ימים אחר תקופה וכו'. פירש"י תקופת טבת. וזה באמת תואם לימי החגא שלהם בסוף דצמבר ותחילת ינואר. ונקרא ראש השנה הקלנדרית עד היום הזה.

ד. אחור וקדם צרתני. סימן בעלמא. אמנם האי קרא על אדם הראשון נדרש. וח' ימים אלו כנגד ח' ימים שחגג אדם כמובא כאן בתוס' ד"ה ואי.

ה. איבעיא להו משום הרווחה וכו'. משום עור. הגרי"פ הגיה והוסיף לפני עור. וקצ"ב דלא הגיה כן גם בשורה הבאה. ואגב. בעיא זו לא איפשטא.

ו. (בעמ' ב'). עובד כוכבים לענין פירעון לעולם מיצר. ר"ל לרבי יהודה. אבל לחכמים שמח הוא. ושיטת ר"י דהשמחה הזו נובעת מאצילות הנפש שלמרות הדוחק שמח הוא שלא נשאר בעל חוב, והגוי לא זכה לרוממות זו כיון דלא איכפת ליה כל כך להיות לוה רשע שלא ישלם.

ז. מתניתין דלא כריב"ק. ר"ל תרי השיטות דמתני', דלרבנן אסור גם מלוה על פה, ולר"י שרי גם מלוה בשטר. ופשוט.