א. שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן. בסמוך מוכח שגם להאי מ"ד היו ניצולין לא רק מגלות ושיעבוד אלא גם מעניות.

ב. כפויי טובה שנאמר בלחם הקלוקל. לכאורה כאן גופא היו כפויי טובה (עי' תוס'). וכפי הנראה שאת המעשה הזה אולי אפשר היה להבין בדרך שונה, ובפרט לרש"י שמשה עצמו לא הבין זאת עד מ' שנה. ורק אחרי שנודע שהם כפויי טובה מהא דהלחם הקלוקל, שוב יש להבין בדרך זו גם את אי אמירתם תן אתה.

ג. (בעמ' ב') יצרם מסור בידם. ראה תוס'. וצ"ב שזה נמצא ברש"י שלפנינו. (ומסכת זו אינה מן המסכתות הידועות בהן תוס' מצטט את כל הרש"י החשובים משום שלא היו מצויים הקונטרסים. ואכמ"ל).