הרי אחת מהפעולות אותן חייב הנזיר לעשות בתום ימי נזרו היא להעביר תער על שער ראשו, ואיך יעשה נזיר שאין לו בכלל שֵׂעָר על ראשו ('ממורט') ?
ובעיקר איך ילמד בגמרא "בשלא גלח ור"א היא, דאמר: תגלחת מעכבא. והתניא: גלח! ..."וכו' ?
ושאלה נוספת מתבקשת: האם יכול ממורט לנדור נזירות?

נשיב תחילה על השאלה הראשית:
נחלקו בכך בית שמאי ובית הלל (נזיר דף מו עמוד ב וביומא דף סא עמוד ב)
בית הלל אומרים שמצווה זו לא חלה על נזיר ממורט ולכן לא צריך להעביר תער,
ולבית שמאי יש אומרים שמצווה זו כן חלה עליו אלא ש'אין לו תקנה' לקיימה ולכן יישאר בנזירותו (!) ויש אומרים שהנזיר צריך להעביר תער במקום שלאחרים יש שיער.

הרמב'ם בהלכות נזירות פרק ח הלכה ה פוסק כבית הלל שאין נזיר ממורט צריך להעביר תער:
'נזיר ממורט אינו צריך להעביר תער, ואף על פי שאין לו שער או שאין לו כפים [שאין לו ידיים שיחזיקו את התער] הרי זה מקריב קרבנותיו וישתה ויטמא, ואם הביא קרבנותיו ולא גלח ראשו אין התגלחת מעכבת אלא שותה ומטמא לערב, שמשיזרק עליו אחד מהדמים - הותר, אף על פי שלא נתן על כפיו ולא הניף, שכל דברים אלו למצוה ולא לעכב'.

התשובה לשאלה האם יכול ממורט לנדור נזירות נדונית במסכת נזיר דף מו עמוד ב, ומסכם שם בית הבחירה למאירי: "מי שהוא ממורט נודר בנזיר אף על פי שאין לו שער ואינו צריך להעביר תער כלל וכן אם אין לו כפים נודר בנזיר ומביא קרבנותיו אף על פי שאינו ראוי לתנופה ולא מפני שהתנופה אינה מעכבת שהרי מ"מ ראוי בעינן אלא שכך הענין מפורש בפרק נגמר הדין זימנין דבעינן קרא כדכתיב וזימנין דלא בעינן שאלו בעדים נאמר יד העדים ואף על פי כן הורגים בעדים גדמים ולא נאמר יד אלא במקום שאפשר..."