נאמר בספר ויקרא פרק ה פסוקים יד-טז:
נֶ֚פֶשׁ כִּֽי-תִמְעֹ֣ל מַ֔עַל וְחָֽטְאָה֙ בִּשְׁגָגָ֔ה מִקָּדְשֵׁ֖י יְהוָ֑ה וְהֵבִיא֩ אֶת-אֲשָׁמ֨וֹ לַֽיהוָ֜ה אַ֧יִל תָּמִ֣ים מִן-הַצֹּ֗אן בְּעֶרְכְּךָ֛ כֶּֽסֶף-שְׁקָלִ֥ים בְּשֶֽׁקֶל-הַקֹּ֖דֶשׁ לְאָשָֽׁם: וְאֵ֣ת אֲשֶׁר֩ חָטָ֨א מִן-הַקֹּ֜דֶשׁ יְשַׁלֵּ֗ם וְאֶת-חֲמִֽישִׁתוֹ֙ יוֹסֵ֣ף עָלָ֔יו וְנָתַ֥ן אֹת֖וֹ לַכֹּהֵ֑ן וְהַכֹּהֵ֗ן יְכַפֵּ֥ר עָלָ֛יו בְּאֵ֥יל הָאָשָׁ֖ם וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ: וְאִם-נֶ֙פֶשׁ֙ כִּ֣י תֶֽחֱטָ֔א וְעָֽשְׂתָ֗ה אַחַת֙ מִכָּל-מִצְוֹ֣ת יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לֹ֣א תֵעָשֶׂ֑ינָה וְלֹֽא-יָדַ֥ע וְאָשֵׁ֖ם וְנָשָׂ֥א עֲוֹנֽוֹ: וְ֠הֵבִיא אַ֣יִל תָּמִ֧ים מִן-הַצֹּ֛אן בְּעֶרְכְּךָ֥ לְאָשָׁ֖ם אֶל-הַכֹּהֵ֑ן וְכִפֶּר֩ עָלָ֨יו הַכֹּהֵ֜ן עַ֣ל שִׁגְגָת֧וֹ אֲשֶׁר-שָׁגָ֛ג וְה֥וּא לֹֽא-יָדַ֖ע וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ: אָשָׁ֖ם ה֑וּא אָשֹׁ֥ם אָשַׁ֖ם לַה':

דין מעילה קיים מדין תורה רק כאשר האדם עושה שימוש ברכוש ההֶקדש בשוגג (מוציא רכוש מרשות ההקדש, או נהנה ממנו בשווה פרוטה), ואז על המועל להוסיף חמישית על סכום קרן המעילה וגם להביא קרבן 'אשם מעילות' שהוא אַיִל (כבש זכר) בן שנתיים.

א. בקרבנות המוקטרים כָּלִיל, כמו: עולה, מנחת חביתין, מנחת כהן, פרים ושעירים הנשרפים - יש דין מעילה מרגע הקדשת הקרבנות עד שנעשית בהן המצווה.

ב. בקדשי קדשים: חטאת ואשם ושני כבשי עצרת המוקרבים לזבח שלמים יש דין מעילה מרגע שהוקדשו עד זריקת דמם - הואיל ונאכלים לכהנים אינם נחשבים 'קדשי ה''.

ג. בקדשים קלים: שלמים שאינם שני כבשי העצרת, בכור בקר או צאן, מעשר בהמה וקרבן פסח - אין בהם מעילה לפני זריקת דמם, והמעילה היא רק באֵמוּרִים שהוקטרו - הואיל ונאכלים לבעליהם - אינם נחשבים 'קדשי ה''.

ד. קדשי בדק הבית - כמעט בכול קדשי בדק הבית יש מעילה.

ה. במעילה מהתורה על המועל להוסיף חמישית על סכום קרן המעילה וגם להביא קרבן.

ו. העושה בזדון שימוש בנכסי ההקדש לוקה ומשלם רק מה שמעל ולא מוסיף חומש (ויש גם דעה שחייב מיתה בידי שמיים).

ז. המועל בשוגג מביא איל (כבש זכר) בן שנתיים בשווי של לפחות שני סלעים (=שקלים), , לקרבן הנקרא 'אשם מעילות', ומשלם את שווי המעילה בתוספת רבע מערך המעילה ('חומש מלבר' - חמישית על סכום קרן המעילה).

ח. הקדש יוצא לחולין לאחר המעילה בו.

ט. מי שהזיק לנכסי ההקדש משלם רק את הקרן ואינו בדין מעילה.

י. אם ההנאה או ערך ההוצאה מרשות ההקדש הוא פחות משווה פרוטה - אין מעילה (אבל אסור לעשות כן).

יא. קדשי המזבח וקדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה למעילה - מי שנהנה בפחות משווה פרוטה מ'קדשי המזבח' ובפחות משווה פרוטה 'מקדשי בדק הבית' - ושתי ההנאות יחד מצטרפות לשווה פרוטה - מתחייב בדין מעילה.

יב. שלא כמו בדיני התורה האחרים בהם קובע הכלל ש״אין שליח לדבר עברה״ והשליח הוא המתחייב בדין העברה - במעילה ״יש שליח לדבר עברה״ – ולכן המשלח הוא המתחייב בדיני מעילה ולא השליח.

יג. מסכת מעילה בתלמוד הבבלי עוסקת, בעשרים ואחד דפיה, בדין המועל בהקדש. בתלמוד הירושלמי אין מסכת מעילה.