מובא במאמר:
"...הדברים מרומזים בטעמי המקרא: וְזֹ֣את לִֽיהוּדָה֮ – מונח זרקא – עצמותיו מונחות היו זרוקות בארון. ".

אבל יש לדעת:

סימני הטעמים ושמותם לא היו בזמן הגמרא ונוצרו בערך במאה העשירית כך שהדרשה מקבלת, לענ"ד, משמעות רחוקה משהו מעניין הגמרא - היינו, בבסיס הדרשה אין קשר בין המציאות המאוחרת שבה נולדו סימני הטעמים לזמן שדברי הגמרא נכתבו.

ובבדיחותא:
ניסיתי ליצור המשך לדרשה על מה שכתב : "...זרקא – עצמותיו מונחות היו זרוקות בארון" תוך שימוש בעובדה שהזרקא שייכת לטעמים המפסיקים ('שָׂרים', הפסק מִשׁנִי) ומקומה תמיד מעל האות האחרונה של המילה - ואינה משנה מקום בניגוד לעצמות יהודה שלא מצאו מנוח, ולא צלח בידי....