בסוגייתנו מובא:
"רב יוסף הוה ליה ההוא שתלא, שכיב ושבק חמשה חתנוותא. אמר: עד האידנא - חד, השתא - חמשה. עד האידנא לא הוו סמכו אהדדי ולא מפסדו לי, השתא חמשה, סמכו אהדדי ומפסדו לי. אמר להו: אי שקליתו שבחייכו ומסתלקיתו - מוטב, ואי לא - מסליקנא לכו בלא שבחא. דאמר רב יהודה, ואיתימא רב הונא, ואיתימא רב נחמן: האי שתלא דשכיב - יורשים דיליה מסתלקין להו בלא שבחא. ולאו מילתא היא".

תוס' (בעמוד ב, ד"ה מסלקינן) מבאר ש"לא אמר דבר זה מעולם אלא להפחידו אמר כן" - היינו, רב יוסף 'המציא' פסק הלכה של רב יהודה ואיתימא וכו' ולמעשה רב יהודה ואיתימא וכו' לא אמר זאת מעולם.
התופעה הזו, של איומי סרק/שקר, על אף שרווחת בעוד מקומות - תמוהה לי. הכיצד??

בכל אופן, ראיתי שהרא"ש מפרש אחרת ואתי שפיר טפי: "ולאו מילתא היא פירוש הא דקאמר מסלקינן להו בלא שבחא אבל אי בעי יהיב להו שבחא ומסלק להו דאין ממון להורישו לבניו". - מדבריו משמע לי, שרב יוסף אכן היה דובר אמת, ואכן מה שציטט בשם רב יהודה ואיתימא וכו' נכון בהחלט [ורב יהודה ואיתימא וכו' אכן אמר זאת], אלא שסתמא דגמרא העירה על כך שדברי רב יהודה ואיתימא וכו' דחויים מההלכה.