הוא חיפש לו מקום חדש לגור, הרחק מכל הרעש והתעש, היו אלה ימים של אחרי המלחמה, הוא כבר ראה שם את הכל, את החמור מכל ראה, הוא ראה שתלמידי חכמים מתמעטים, ושהוא נשאר בין הל''ו האחרונים שזוכים להיכנס לאספלקיא המאירה גם מבלי לבקש רשות, ראה איך כל השאר כלים ביגון ואנחה, איך צרות רבות וגזרות קשות התרחשו בזמן קצר ואיך הם הגיעו אחת אחרי השניה וכבר היה הצרה הראשונה קיימת וצרה שניה התדפקה לה על דלתה. הוא החליט שזה הזמן לעבור לקיבוץ קטן במרכז הארץ, מקום שחיים שם על פי האמת האמיתית, בלי משוא פנים ודאווינים, מקום פסטורלי שאנשים מטפחים טבע ונוף, שמחנכים את הילדים ליוגה ובריאות, לשלווה ולנחת.

שאלו אותו אם הוא דובר אמת, אם בשביל כל הון שבעולם יספר שקר במקום את האמת האמיתית, והוא נשבע להם לומר את כל האמת רק אותה ולא לשנות מדיבורו.
הוא עבר את ועדת הקבלה בהצלחה, התקבל ליישוב, והוא גר איתם בשלווה, בקהילה אלטרנטיבית ובריאה, איפה שאנשים חיים שם עד מאה ועשרים, מקום שמקדשים את הקהילה והבריאות ורומסים את חיי הפרט ורשות היחיד של כל אחד ואחד, וזה הביא חרפה גדולה לעם ישראל.

יום אחד קראו לו צעירי הוועד לשימוע, הוא בקושי קם מאבלו, שני בניו נספו באופן טרגי לפני שבוע בדיוק, מדוע אשכל את שניהם ביום אחד, שאל את עצמו , הוא ציפה שלפחות הם יבואו לנחם אותו לתמוך לו כתף בשעת משבר, אבל הם לא באו לנחמו, הגיעו רק בסוף השבעה, התדפקו על דלתו ואמרו לו שהוא מוזמן לשימוע בבית הועד.

לא נותר לו ברירה אלא לספר להם את המעשה, לגלות להם שאשתו הייתה באמבטיה, לספר להם איך היא נראית בחדר הקטן, איך היא תיקנה את עצמה וכמה פעמים הם עושים את זה בשבוע, בית הועד הפך לזנות, הוא הרים את עיניו מעבר לראשיהם וראה דרך החלון איך הגליל חרב ואיך הגולן שומם, איך אנשי הגבול מסתובבים סביב סביב לגדר המערכת ולא מוצאים מנוחה ושלוה, הביט סביבו ולא ראה שום חכם, חכמתם כחוכמת הסופרים סרחה, יראי חטא מאסו, הביט על הנערים ששופטים אותו, איך הם לא מתביישים להעליב פני זקן, מלבינים את פניו ומעמידים אותו לפניהם, הביט עליהם איך הם לא מתביישים, בשם האמת מוכיחים אותו, האמת שלהם, איך הם לא מתביישים מאביהם שבשמים, פניהם כפני כלב, נובחים עליו ומבקשים ממנו בבקשה שיארוז את חפציו ויעזוב את קושטא מהר, ״שקרן״ הם צעקו לו.

כשחזר לעיר, דבר ראשון הוא הלך לכותל הזיל דמעה לתוך האבנים הגדולות, בחזור הוא שמע מאחוריו צפירה של הרכבת הקלה שמפלסת את דרכה בתוך ההמון, ואז הוא הבין, הכל יש לו בעיר הזאת, בתים ואנשים, רחובות ותחבורה מתקדמת, בתי כנסת ובתי מדרש ורחובותיה יפים ושמחים, הבין שהכול לטובה, חש שבן דוד צריך להגיע, שכבר הגיע זמן הגאולה.