הם גלו ביחד, חבורת ילדים מלוכדת מירושלים, שבה אותם מלכות הרשעה, מלכותו של נבוכדנצר הרשע, איימו עליהם שיהרגו אותם אם הם לא יתנהגו יפה, אז הם עשו מה שהורו להם שוביהם, התנהגו יפה והיו ילדים טובים, בחן אותם המלך הרשע ומצא אותם מתאימים שישמשו אצלו בחצר מלכותו, הציב את פסלו המוזהב והם לא זעו ולא השתחוו, פחדו יותר להישרף בגיהנום מאשר להישרף פה על האדמה, אז הוא זרק אותם לכבשן האש, שיתבשלו וייצלו בדקות מועטות.

הם בררו להם בגדים יפים, כדי לא לשנות מהרבנות שלהם, איש איש ורבנותו, העיקר לא להיראות מפוחד ומבוהל, וזה הועיל להם, ניצלו בזכות האופנה, אופנת רבנותם.
הם התהלכו בכבשן ולא הפסיקו להאמין, כי ידעו שאפילו בשעה שחרב מונחת על צווארם, צריך כרגיל להרבות בתפילה ורחמים, אז הם כרגיל הירבו והתפללו והפכו לגדולים יותר ממלאכי השרת, בא המלאך גבריאל לבקרם כי הוא ראה שיש מסיבה גדולה למטה, התהלך עימם בתוך הכבשן, חם היה בכבשן, אף אחד לא העז להתקרב אליו מרוב חום, אבל הם התרגלו לחום ונהנו מרגעים של חסד עם מלאך העליון שטייל איתם בכבשן כמו בגן עדן.

הם מתהלכים בתוך גלי האש ונהנים סוף סוף מקצת שקט מנבוכדנצר, סוף סוף ירד להם המתח ממנו, חשים קלילים, איך נפרק להם כל הלחץ מהכתפיים, ממילא הוא לא יכול להיכנס לאש, אבל הוא נבוכדנצר, לא מוריד את עיניו מהם גם כשהם לא חשים את הלחץ שלו, הוא מסתכל ובוחן אותם גם בתוך הכבשן, כי ששה ניסים קראו להם בכבשן, ששה ניסים שגרם להם להיראות גם מתוך הכבשן, הכבשן צף ונפרץ, נמס הסיד ונשרפו ארבע מלכויות רעות ובאותו הזמן נהפך צלמו של נבוכנצר ודניאל הלך לבקעת דורה להחיות מתים.

בסוף נגמרה להם המסיבה כדרכם של מסיבות שנגמרות בסוף, החליטו שדי עם ההתוועדות, מספיק להינות מאורות של ימי הבריאה, אז הם יצאו משם וחזרו למציאות הקודרת של אחרי החגים, ראו אותם כל הגויים וטפחו להם לישראל על פניהם, ניצלו הגויים את הזדמנות הראשונה כדי לקטרג עליהם, במקום להתלהב ולרומם את המצב הרוח, יצאו מבאסים בביקורת ארוכה והוציאו רשימת בטן מלאה על כלום, העלו את הקצף, ניצלו רגע של נחת רוח וקידוש השם בעולם כדי ללכלך ולהמיס את מורו של מלך עליון עליהם, והצליחו בקטנה והקדוש ברוך הוא כעס, ביקש להפוך את כל העולם כולו ללילה ואת כל העולם לדם, כיון שראה אותם, שלושתם מתפללים בכבשן ונהנים מזיו שכינתו, נתקררה דעתו והעמיד עצמו בהדסים שבמצולה. הם קלטו את הגיחוך של העמים, הם יכלו לצאת מהכבשן ולנפח את החזה, להצביע על עצמם כעל גיבורי על שיצאו הרגע מסרט שלא נראה כמוהו, אבל במקום זה השפילו את עצמם לפני המקום, ''לך השם הצדקה ולנו בושת הפנים'' אמרו להשם והתכוונו לכל מילה שאמרו לו, חשו עצמם נמוכים והצילו את עם ישראל ואת כל העולם כולו מפורענות.

בלילה הם חלמו על סוסים לבנים, וכשקמו הם הבינו שנתמתקו הדינים, נתקררה דעתו, עכשיו התיבה יכולה לנוח על הרי אררט והם יכולים לצאת ממנה ולנשום קצת אוויר, אז הם נרגעו סוף סוף.

קינו בהם הגויים, כי הם שברו את כל השיאים, ביישו את שיאי גינס ועלו מעל לכל מה שהם צפו בסדרות, הטילו הגויים עליהם עין הרע, סוף כל סוף אנשים המה והם מתו בעון צרות העין הרעה, ירקו עליהם מקנאה, קיטרגו וגרמו להם לטבוע, ומה שלא הצליח המלך הרשע באש, הצליחו ברעתם לעשות במים.

ויש גירסה מנחמת לסיפור, שהם הצליחו לברוח, עלו לארץ ישראל, נשאו נשים יפות, והולידו בנים ובנות לפתארת מדינת ישראל, וחיו באושר ואושר עד היום הזה.

עדיין העלמותם הפתעה, פרישתם בשיא מותירה סימני היעלמות, ובכל תפילה של סליחות, נותר לכולנו מקום קטן של תפילה בלב,
מי שענה לחנניה מישאל ועזריה בכבשן האש הוא יעננו.