בדפים הקודמים למדנו דיני החייבים סקילה ושרפה ובהם פירוטים שונים של אופן ההוצאה להורג בצורות מזוויעות למדי
בכלל הנסקלים ישנה גם נערה בת 12 וקצת ודינה נגזר כפשט התורה ללא כל נסיון של חז"ל להוציא הדברים מפשוטם ולהפוך הדין ל'לא מעשי' כפי שעשו אצלינו לגבי בסו"ם
כך יוצא שדבריו של רשב"י ש'ראויה היתה גם הבת להדון בדין בסו"ם אלא שגזרה התורה שדווקא בבן מתקיים הדין' אינו קולא לה אלא אדרבה החמרנו בה שלא להכניסה להגנת חז"ל יחד עם בן גילה הסורר
ומדוע כך?

נ"ל כך:
כפי שהובא כאן בעבר עונשי התורה החמורים כולם לא באמת מועדו להוצאה לפועל שהרי ברגע שיש צורך בקבלת התראה כמעט לעולם לא יהיה חיוב מיתה בב"ד אלא שבכ"ז תיארו חכמים את חומרת הענש כדי שמכך נוכל ללמוד חומרת המעשה וממילא לדעת להזדעזע כראוי כשנראה שמישהו חוטא בעברות החמורות שדינן מיתת ב"ד ואף נדע להעניש החוטאים כפי הניתן גם אם לא יהיה זה מיתת ב"ד.
אומנם ראו חז"ל שדווקא בעניין החינוך של הנערים השובבים גישה זו לא רצויה, כאן יש חשש שהורים שוטים יחשבו שאכן יש להזדעזע ולהכות מכות רצח את בנם על כל חריגה קלה מנורמות המוסר החברתי ועוד יחשבו שבכך הם אוהבים אותו ופועלים לטובתו , מכיוון שמצב כזה הינו הפך החינוך הרצוי לנערים שובבים (שזקוקים להכוונה אוהבת ולא לאלימות כדי לתקנם) ראו חז"ל צורך להדגיש שכל שדיברה התורה עליו בתור נער שיש לייסרו על שובבותו זה דווקא מציאות רחוקה ביותר אך סתם משובת נערים אין תרופתה ייסורים אלא אהבה דווקא