סנהדרין נה.

המערה בבהמה מהו א"ל אם אינו ענין להעראה דכתיבא גבי "אחות אביו ואחות אמו" דלא צריכא דהא איתקש להעראה דנדה תניהו ענין להעראה דבהמה מכדי בהמה מחייבי מיתות ב"ד היא למה לי דכתיב להעראה דידה גבי חייבי כריתות לכתביה גבי חייבי מיתות בית דין וליגמור חייבי מיתות בית דין מחייבי מיתות בית דין הואיל וכוליה קרא לדרשא הוא דאתי כתיבא נמי מילתא דדרשא

וברש"י אם אינו ענין - להך העראה דכתיבא גבי "אחות אמו ואחות אביו" דכתיב בהו כי את שארו הערה אם אינו עניין לגופיה דהא אתיא בהקש דנדה ככל שאר עריות כדפרישית תנהו ענין לבהמה
למה לי למכתביה להעראה דידה גבי חייבי כריתות - אחות אב ואחות אם אין בהם מיתה
לכתבה גבי - חד מעריות של חיוב מיתה
איידי דכולי קרא - דעריות אחות אמך ואחות אביך כי את שארו הערה וגו'
לדרשא אתא - ביבמות בפרק הבא על יבמתו (דף נד:) דהא כתיבא בכל חד וחד באנפי נפשיה בפרשת עריות באחרי מות והדר כתיב בקדושים תהיו

ויש להעיר מדוע שינה רש"י מלשון הגמרא והקדים אחות אמו לאחות אביו. וצ"ב.
אולם עיין פרשת קדושים פרק כ פסוק יט שהפסוק הקדים אחות אמו לאחות אביו, וא"כ צ"ע מדוע הקדים הגמרא אחות אביו לאחות אמו.

ועיין גמרא יבמות נד: וברש"י שם וצ"ע


ועיין בפרשת אחרי מות פרק יח פסוק יב, יג
"ערות אחות אביך לא תגלה שאר אביך הוא"
"ערות אחות אמך לא תגלה כי שאר אמך הוא"

הרי שהקדים הכתוב אחות אב קודם אחות אם.

(יש להעיר מדוע דוקא אצל אחות אם כתב קרא "כי" שאר אמך הוא)

אולם עיין בפרשת קדושים פרק כ פסוק יט
" וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את שארו הערה עונם ישאו"

הקדים אחות אם קודם אחות אב. וצ"ב בכל זה.

ועיין רמב"ם בתחילת איסורי ביאה שהקדים אחות אב לאחות אם אולם עיין שם פרק ב הלכה ה שהקדים אחות אם וצ"ע.

החותם בכבוד רב,