מעשה בבנו של שמעון בן שטח... אף על פי שהעדים חזרו בהם מעדותם לא נתקבלה החזרה משום "כיוון שהגיד שוב אינו חזדר ומגיד".
תימה: מאמר זה איננו פסוק בתורה אלא נלמד מפסוקים. לאחר שהתורה ציוותה אותנו "ודרשת וחקרת ושאלת היטב" ואומנם בית הדין עשו כל שלאל ידם למצוא זכות על הנאשם ופתאום... ברגע האחרון חוזרים בהם העדים מעדותם אך בית הדין לא מקבל את דבריהם האחרונים כיוון שהדין כבר נפסק.
לעיל למדנו שאפילו הנאשם יכול ללמד זכות על עצמו ולהינצל בכך וכאן "הפה שאסר (למיתה) הוא הפה שהתיר (לחיים) ובכל זאת אין אנו מקבלים את דבריהם האחרונים. מה היה הדין אילו בינתיים היו באים עדים אחרים להזים את הראשונים? אז בוודאי היינו מקבלים את דבריהם. מדוע אם כן לא נמצאה אפשרות לפטור את הנאשם מתוך הכחשת העדים את עצמם?