"מה יום טוב שנדחה מפני קרבן יחיד אין רציחה דוחה אותו קרבן יחיד שהוא דוחה את יום טוב אינו דין שלא תהא רציחה דוחה אותו"

כך פוסק הרמב"ם (שבת כד,ז)
"אין עונשין בשבת אף על פי שהעונש מצות עשה אינה דוחה שבת. כיצד הרי שנתחייב בבית דין מלקות או מיתה אין מלקין אותו ואין ממיתין אותו בשבת שנאמר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת זו אזהרה לבית דין שלא ישרפו בשבת מי שנתחייב שריפה והוא הדין לשאר עונשין".

בפרשת שופטים נאמר
"וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד"
מפרש רש"י במקום
"וכל העם ישמעו" - (ספרי) מכאן שממתינים לו עד הרגל וממיתין אותו ברגל"

לאור ההלכה לעיל , מבאר בעל התורה תמימה במקום בהערה סו:
"לאו דוקא ברגל אלא בחוה"מ, דאין מיתת ב"ד דוחה יום טוב, ולפי"ז צ"ל דבשבועות ממיתין אותו ביום שאחר החג, באסרו חג, דכיון דעיקר הטעם שמשמרין איתו עד הרגל הוא כדי שיהיה בקבוץ כל ישראל, ובא"ח עדיין שם העולין לרגל, דצריך ללון בירושלים ברגל ביום הבאת קרבן כמבואר לפנינו לעיל בפ' ראה בפ' ופנית בבקר והלכת לאהליך, ובמקרה כזה לא ילכו בבקר אלא יחכו עד אחר מעשה העונש":