גופא אמר ר''ל פה קדוש יאמר דבר זה תני עדו איני והאמר עולא הרואה את ר''ל בבית המדרש כאילו עוקר הרים וטוחנן זה בזה אמר רבינא והלא כל הרואה ר''מ בבית המדרש כאילו עוקר הרי הרים וטוחנן זה בזה...

כבר דנו בפורום זה מס' פעמים על 'גדלותם של ראשונים למול קטנות האחרונים' שיש הסוברים שכל דור הולך ופוחת ביכולת הלימודית (לפחות בכל הנוגע לגדולים) שלו ולכן כלל לא יתכן שאחרון יאמר פירוש מוצלח משל ראשון או שיעלה בדעתו לבטל דברי הקדמון שהרי אם רואה עליו קושיה בלא פרוק אין זה אלא מחמת קטנות שכלו ולא מחמת שאכן קשה על הקדמון.
ואילו אחרים טוענים שלא רחוק כלל שאחרון יהיה גדול בכישורי הלמידה ובטח שייתכן שבהיות המאוחר כולל בידיעתו חידושי קדמונים רבים הריהו כגמד העומד ע"ג ענק ולכן רואה יותר בבהירות מהענק עצמו.

לכאו' מסוגייתנו נראה שפשוט לסתמא דגמרא כצד השני של 'אחרים'.

הרי ר"ל וודאי היה אמורא בלבד ומאוחר לתנאים אלא שכישורי הפלפול שלו היו יוצאי דופן ברמה כזו שהניח המקשן שהיה כוחו זה רב לו מכל התנאים כולם ואף ר"מ בכללם ורק בתרוץ התברר שאכן היה גדול מ'סתם תנאים' אך ר"מ היה גדול מר"ל בכפליים.
אולם ההנחה הבסיסית שייתכן שאמורא יהיה חריף בעיונו מגדולי התנאים לא נסתרה כלל!
דבר זה היה נראה הגויני לגמרי לרבותנו האמוראים וכן מקובל לומר שגדולי הגאונים היו דוקא מהאחרונים שבהם- רס"ג ור' האי.
וכן כל מי שלמד ראשונים ואחרונים וודאי חייב להודות שפירושי הראשונים הינם 'על דרך הפשט' ביחס לכתבי ענקי האחרונים המפלפלים בדבריהם בצורה שלא נראתה כמעט בין הראשונים.
וכן קל לראות שכתבי הר"י מיגש שעליו כתב הרמב"ם ז"ל שהיה מפליא כל רואיו בעומק עיונו אינם עמוקים כלל מספרי האחרונים המפורסמים.

כמובן שניתן להתווכח על 'מי הוא גדול וענק בין האחרונים' אך לנסות לטעון שכולם וודאי היו קטנים בעיונם מהראשונים אין זה אלא נסיון להכחיש המציאות הנראת לעינים וכן לחלוק על גמרתנו