הוא היה בן אדם מרשים, היה לו שמונה בגדים מעוצבים עם לוח אבנים באמצע הבטן, ועל ראשו קישט אותו ציץ מזהב טהור, בן אדם מרשים.

הוא עמד בבית משפט, בא להעיד, פשוט שהוא בא להעיד בבית משפט, סך הכל בן אדם אחרי הכל, כשם שהוא יכול להגיד לאנשים אחרים מה לעשות גם לו אפשר להגיד מה לעשות, ככה זה , אלא שהפעם זה היה משהו מיוחד, הוא עמד שם, הכוהן הגדול בליווי המלך. המלך! איזה פחד!!

רק אמרו את המילה ''המלך'' וכל הדיינים החווירו באחת, השתתקו וחשו את אימת הדין כמו בראש השנה שצועק חזן התפילה ''המלך'', אז הם ישר השתחוו.
מה למלך בבית המשפט, חשבו לעצמם הדיינים ולא העיזו להוציא הגה לאוויר, כי אם בא לו למלך, הוא יכול להחליט להרוג את מי שבא לו, בא לו על האוטו שלך או על הבית שלך ואפילו על אשתך אז הוא יכול לקחת, הכל שלו.

קמו הדיינים והציעו להוד מלכותו לשבת במקומם אבל הוא העדיף לעמוד וצפה בהצגה, נכנס ילדו מצד הנאשמים, בן המלך, ''אמאלה, מי רוצה להתעסק עם זה''

רגז הכוהן הגדול על בן מלך הדיוט, מסתבך בשטויות, כלום לא חסר לו, לא זהב ולא כסף, לא כבוד וגם לא בחורות, מה לבן מלך בבית המשפט, מטריד אותי לבוא להעיד לו, הכוהן הגדול, במקום להקריב קרבנות בבית המקדש, במקום לסמוך ידיים על ראשי בהמות, צריך לעמוד עכשיו מול ההדיוט הזה בבית המשפט.

התעצבן המלך כי הוא לא רגיל לעמוד ככה, יש לו הרבה עבודה למלך, עכשיו בגלל בנו ההדיוט הזה הוא מאחר לשיעור כינור שלו, הוא צריך לחזור על התווים, לשפר דחוף את הנגינה. עסוק מאוד המלך, הוא צריך לכתוב זמירות, אין לו זמן לשטויות כאלה, מה הבן שלו עושה עכשיו דווקא, מסתבך בשטויות, מטריח אותו ואת הכוהן הגדול, מטריח את הבית דין לדון בשטויותיו, למה הוא לא יכול פשוט להתנהג יפה כמו כולם, ללמוד לנגן, לשיר ולכתוב שירה יפה, ממש ילד הדיוט, חשב לעצמו.

רגזו הדיינים שמביאים מלך וכוהן אצלם, מילא הכוהן הגדול, דן ודנין מעיד ומעידין אותו, חולץ וחולצין לאשתו ומייבמין את אשתו, אבל מלך לא שייך לכאן בכלל, לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו, לא חולץ ולא חולצין לאשתו, לא מייבם ולא מייבמין לאשתו, אז מה הוא עושה כאן עכשיו, בשביל מה הוא מפריע לנו להתרכז, בטח הוא בא בשביל הילד ההדיוט הזה, בן המלך שאבא שלו מצליח לשלוט על אימפריה ענקית כל כך אבל על צוציק כזה הוא לא יכול לו, ממש הדיוט בן המלך הזה.

נמנו הדיינים בינם לבין עצמם וגמרו לומר לו את האמת בפרצוף, שסוף סוף ידע מי הוא באמת, שישמע פעם מה בית דין חושב עליו, מה אבא שלו המלך, מה הכוהן הגדול חושבים עליו, מה כל העם חושב שהוא, מה אלוהים חושב גם עליו, ילד מפונק שמסתתר מאחורי הצלחת אביו, בלי שום זכות בפני עצמו, לא טרח כלום בחייו, חוץ מלספר לכולם שהוא בן המלך.

עמדו הדיינים וצעקו ביחד בקול '' בן המלך הדיוט הוא''
עמדו המלך וכוהן הגדול ומחו ביחד כפיים לדיינים.