מתני' על ששה חדשים השלוחין יוצאין על ניסן מפני הפסח על אב מפני התענית ...:
גמ' וליפקו נמי אתמוז וטבת?
דאמר רב חנא בר ביזנא אמר ר''ש חסידא מאי דכתיב {זכריה ח-יט} כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה קרי להו צום וקרי להו ששון ושמחה בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה אין שלום צום?
(עד כאן הוכח שיש אותו עניין לעשות את כל הצומות בזמן שאין שלום (כנראה שאין בית מקדש) שהרי כולם נלמדים מאותו פסוק ולכן מצופה שייצאו גם על תמוז וטבת)
אמר רב פפא הכי קאמר בזמן שיש שלום (בי"מ) יהיו לששון ולשמחה יש גזרת המלכות צום אין גזרת המלכות ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין (וכך המצב בזמן המשנה והגמרא ובימנו עדיין)
נראה שבזה תרץ ר"פ למה לא יוצאים על תמוז וטבת- שבזמן הביניים הצום תלוי ברצון
אי הכי ט''ב נמי? (?*)
אמר רב פפא שאני ט' באב הואיל והוכפלו בו צרות (ולכן עליו יוצאים שליחים גם בזמן הזה)

מה היה התרוץ המקורי של ר"פ מה הקשו עליו ומה תרץ?
השאלה המקורית על המשנה היא למה על אב יוצאים ועל תמוז וטבת לא?
בפשטות תשובת ר"פ היא שבזמן הזה אין חובה לצום ולכן השליחים לא יוצאים
על זה שואלים "אם כן גם על ט"ב לא יצאו שהרי גם הוא לא חובה?" ועונה שעליו יוצאים שהרי בו הוכפלו צרות (ולכן הוא חובה בניגוד לחבריו)
כך רגילים לפרש ולפסוק לפי זה שט"ב הינו חיוב גמור בימנו ולא רק מכח מנהג של 'רצו'
אומנם זה כלל לא מה שכתוב בסוגיה!
נחזור לשאלה "למה לא שולחים שליחים על תמוז ואב?"
התשובה היא "בגלל שתלוי ברצון"
אומנם עדיין יש לשאול, "ואם מישהו בבבל רוצה לצום יז' תמוז למה לא להודיעו מתי יחול?"
יש שתי תשובות אשריות לשאלה:
א: זה לא תלוי ברצון כל אדם פרטי אלא ברצון הב"ד והב"ד החליטו שצמים רק ט"ב ולא שאר צומות והחלטתם היא המחייבת גם אותנו לצום ט"ב וממילא לא לצום שאר צומות. כמובן שהסבר זה לא מתיישב עם כך שצמו גם שאר צומות לאורך הדורות. וא"ת שכל דור יכל להחליט לצום שאר צומות הרי שגם יכל להחליט לא לצום ט"ב וחזר דינו להיות שווה לחבריו שצמים בו רק כי רצו.
ב: אכן כל אדם פרטי מחליט לעצמו אם רצה לצום או לא אלא שכיוון ששאר צומות חמירו לן פחות מט"ב ידעו הב"ד שרוב הציבור לא צמו בו בניגוד לט"ב שמפני חומרתו צמו בו, לכן על אב שלחו שליחים (לתקנת רוב ציבור) ואילו על תמוז וטבת לא שלחו רק מפני המיעוט שרצו לצום שהרי אין חיוב לב"ד לאפשר למיעוט לקיים מנהג חסידות משא"כ על אב שלחו שהיה זה מנהג לרבים ולא למיעוט בלבד.
לפי הסבר זה אין חיוב צום בט"ב אלא רק ידוע שבו מחמירים הציבור יותר ואכן כך המציאות גם בימנו שרבים שלא צמים הצומות הקלים צמים ט"ב אלא שצריך לדעת שגם הוא רק מנהג חסידות פרטי ולא חיוב מדינא לפי הסבר זה.
אעיר עוד שלהבנה זו כיוון שלכל דור ולכל אדם נתון לבחור אם לצום או לא הרי שלא שייך כאן חיוב מצד 'מנהג' שכבר נהגו כל ישראל לצום שהרי כל שמתברר הוא שרבים לאורך דורות רבים בחרו לצום כפי שניתן בידם לבחור אך זה לא מעקר את הדין הייסודי שההחלטה נתונה לכל אדם בכל דור.