כשהוא נולד קראו לו הוריו נמרוד, בתקופה ההיא, שהיו עוד חילונים בארץ, זה היה אז שם אופנתי, האבא הסביר שנמרוד זה כדי למרוד בעולם הישן של הדוסים והדויסים שלא מבינים כלום בעולם מודרני. אבל כל זה היה ממזמן, בתקופה אחרת כשהוא נולד אז. הזמנים מאז השתנו ויש סנהדרין ומלך וגם שלושה שומרי הסף, חמישה מרואי פני המלך ושבעה רואי פני המלך שרואים אותו כבודו ובעצמו.
עכשיו נמרוד גדל, רוצה להרוג את אשתו ולעבור לדירה עם בן זוגו החדש. הוא מביא עדים שהיא זונה אבל בגלל טעות בחישוב, עדיו מוזמים, הם נהרגים ואין משלמים ממון, חזר נמרוד וסידר לעצמו עדים חדשים, שיזימו את העדים הזוממים, אז הרגו את העדים ההם ושילמו לו פיצוי כספי על חשבון כתובת אשתו.
למחרת הוא חזר לדין, טוען נמרוד שפלוני בא על אשתו, אמרו לו שיעזוב שכבר קיבל את דמי כתובתה, אבל הוא מתעקש ומצטרף עם אחר להורגו, אשתו לא מתה והוא לא מצליח להיפטר ממנה, טען שבאו עליה כשהייתה נערה מאורסה, שרבעה שור בשדה אז הסבירו לו שאדם קרוב אצל אשתו והוא לא יכול לשנוא אותה בחינם.
נמרוד לא קרוב אצל אשתו בכלל, קרוב הוא אצל עצמו לרגש את סיפוקיו המיניים שלו. הסבירו לו יפה שהזמנים השתנו, שהיום מי ששוכב עם זכר נחשב רשע, זה בכלל לא קול ולא פאן להיות היום הומו.
שלחו אותו לפסיכיאטר שיציל אותו מעונש, ניסו איתו בכוח טיפולי המרה מזיקים, אבל זה רק גרם לו להתאהב במטפל המיני שלו, רבע אותו לאונסו והפך עצמו לרשע לרצונו, רצו להרוג אותו, קשרו אותו הדיינים לעמוד, כי עבר על אזהרת בוראו, קנסו עליו מכות, והלקו אותו בצליפות אכזריות, עורו צרב ודמם והוא, נמרוד לא מבין, מה אכפת להם מה הוא עושה בחדרי חדרים, כשם שהוא לא מפריע להם לשמור שבת כך שהם לא יפריעו לו לאהוב בנים.
''מלקות במקום מיתה עומדת'' הוא שומע את הדיין צורח וחש מכה אדירה נוספת בגבו שהופכת אותו לזומבי, ''עצור, אתה תהרוג אותו'' צורח השמאי שאמד אותו לשמונה-עשרה במקום לעשרים מלקות, ''עוד מכה נוספת והוא מת, הנבך'' ומורה לדיין לשמות את השוט, ''מצידי שימות, מגיע לו, רשע הוא'' אומר הדיין, תוך כדי שהוא מרים את ידו להלקות אותו מכת מוות, ''שימות במכה האחרונה'' הוא מציע, ''מה פתאום שימות, וחי אחיך לעיניך'' עוצר אותו שמאי בית הדין, ומציל את נמרוד הזומבי מלראות כוכבים.
אבל נמרוד כבר רואה כוכבים, בורח מתוך גופו כי הוא לא יכול להתמודד עם הכאב וההשפלה, מחפש את הלבנה בשמים שתנחם אותו ממכותיו, אבל הוא רואה שהיא נעלמה ומתעצב עוד יותר. קמו הדיינים וחושך ירד, ראו שאין לבנה בשמים והחליטו שצריך לעבר את החודש, זאת אומרת לקדש את החודש או אולי לקדש אותו ביום עיבורו, או לקדש אותו אחר עיבורו. בסוף הם קמים, שלושת הדיינים והולכים לחשב את החודש ביום עיבורו.