רמב"ם סנהדרין ד,יא
"הרי שלא היה בארץ ישראל אלא סומך אחד מושיב שנים בצדו וסומך שבעים כאחד או זה אחר זה ואחר כך יעשה הוא והשבעים בית דין הגדול ויסמכו בתי דינין אחרים נראין לי הדברים שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם הרי אלו סמוכים ויש להן לדון דיני קנסות ויש להן לסמוך לאחרים אם כן למה היו החכמים מצטערין על הסמיכה כדי שלא יבטלו דיני קנסות מישראל לפי שישראל מפוזרין ואי אפשר שיסכימו כולן ואם היה שם סמוך מפי סמוך אינו צריך דעת כולן אלא דן דיני קנסות לכל שהרי נסמך מפי בית דין והדבר צריך הכרע".

מהר"י בירב מסכם את דבריו הארוכים ובהם שוקל את סיום דברי הרמב"ם לעיל, מדוע החליט בסופו של דבר לקיים את הסמיכה (וחלוק על הרב לוי בן חביב זצ"ל).
שו"ת מהר"י בי רב קונטרס החכם
ועתה כונתי לבאר אם איפשר בזמן הזה דליכא סמוכים לחזו' עטרת הסמיכ' ליושנה שאם איפשר להחזירה יש בזה כמה תועלות מה שלא יעלם ...

ויראה לי כשתהיה הסכמה מכל החכמים והתלמידים להרים עליהם איש מהישיבה וישימו אותו לראש ובלבד שיהיה זה בארץ ישראל כמו שזכרנו הנה האיש ההוא תתקיים לו הסמיכה ויהיה סמוך ויסמוך הוא אחר כך מי שירצה שאם לא תאמר כן א"א שתמצ' ב"ד הגדול לעולם לפי שנצטרך שיהי' אח' מהם סמוך על כל פנים והקדוש ברוך הוא ייעד שישובו כמו שנא' ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק וזה יהיה בלא ספק כשיכין הבורא לבות בני אדם ותרבה זכותם ותשוקתם להש"י ולתורה ותגדל תומתם לפני בא המשיח כמו שיתבאר זה בפסוקים הרבה במקרא עד כאן ....

לכן סמכתי לארבעה זקנים בחכמה מבחר מהחברים הנמצאים שם בזמן הזה והאל יודע שכל כוונתי לא היתה אלא לשם שמים לא להשתרר ולא להתגדל אלא מפני שראיתי שכתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה כבר הבאתי אותו לעיל שכשיכין הב"ה לבות האנשים ויהיה כוונתם ותשוקתם לשמי' יסכימו בני ארץ ישראל למנות עליהם ראש ישיבה והכריע זה ממה שאמר הנביא ואשיבה שופטיך כבראשונה וגו' הוא יקיים בנו הפסוקים שיאמר הנביא ופדויי יי' ישובון ובאו ציון ברנה וגומר אמן וכי"ר יעקב בי רב":

יפים הדברים לענ"ד בהקשר לשבת חזון הקרובה.

האם לאור דברי הרמב"ם לעיל, פסקה סמיכה מישראל ומהר"י בירב היה האחרון שסמך ?