א. מדוע חשב מארחו של רב שרב יסכים בכלל לדון אותו ? השאלה כה מכשילה
ב. כיצד ניתן להבין את הסוגיא אליבא דרש"י הקדוש (הב"ח מביא את גירסת הרש"ל שאולי ניתנת יותר להבנה) ?
ג. מדוע תוספות בדף ח,א סובר שרב פסל עצמו ולא מעיקר הדין (אולי מדת חסידות) ?
ד. מדוע תוספות בחר דווקא דוגמא רביעית (מתוך 4 המובאות בכתובות) ?
ה. מדוע הגמרא בכתובות קה,ב לא צירפה את המקרה שלנו לרשימה שם ?
ו. רמב"ם שופטים כג,ו "אסור לדיין לדון למי שהוא אוהבו אע"פ שאינו שושבינו ולא ריעו אשר כנפשו ולא למי ששונאו אף על פי שאינו אויב לו ולא מבקש רעתו אלא צריך שיהיו שני בעלי דינים שוין בעיני הדיינים ובלבם ואם לא היה מכיר את אחד מהם ולא מעשיו אין לך דיין צדק כמוהו" מתייחס לסוגיא אצלנו , האם משמע מדבריו שחולק על התוס' ?
ז. כיצד נגדיר פסול מעיקר הדין ופסול ממדת חסידות ?