עפ"י הגמרא אצלנו
"היו ארבעה וחמשה עדים חתומין על השטר ונמצא אחד מהן קרוב או פסול תתקיים עדות בשאר מסייע ליה לחזקיה דאמר חזקיה מלאהו בקרובים כשר ואל תתמה שהרי אויר סוכה פוסל בשלשה סכך פסול פוסל בארבעה" - משמע שכד פסול "מציל" את השטר.
עפ"י הגמרא בדף קע,א
"אמר רבי אבא מודה היה רבי אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול" ומסביר רשב"ם במקום את מהות הזיוף
"מודה ר' אלעזר כו'. דדוקא גט שאין בו עדים כשר דאעדי מסירה קפיד רחמנא ומיהו אם חתמו שקר או עדים פסולים בתוך הגט הרי הוא פסול" - מכאן עולה שעד פסול פוסל את השטר.
מה הסברה הבדילה בין 2 הסוגיות ?

האם נכון לומר שהיות ויש מספיק עדים להכשיר את השטר , די בצימצום המרווח בין השטר ועד פסול אינו גרוע מטיוט השטר אולם בשני עדים כאשר מתוכם פסול וגם לדעת רבי אלעזר יש כאן ריעותא מהותית בשטר ?
בנוסף מהי סברתו של רבי אלעזר שעדי מסירה כריתה (מעבר לגזה"כ ולעובדה שלהלכה נפסק כתקנת חכמים שצריך לכתחילה גם עדי חתימה) ?