1] ידוע שגם נכרי עובד עבודה זרה שאין מלחמה בינינו ובינו אסור להורגו מן התורה , כמו שכתוב ברמב"ם התחלת פרק י' מהלכות עבודה זרה, שאסור לסבב להם את המיתה . ולשון:"לסבב" משמע אפילו על ידי גרמא רחוקה. וכתב ה"בית מאיר" וה"בית יהודה" בבאור דבריו שזה אסור מן התורה.
2]והמקור לזה במכילתא שהובאה ב"כסף משנה" על הרמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ב' הלכה י"א עיין שם. וביאור המכילתא בספר: "משך חכמה" על התורה פרשת משפטים. וככלל, כל פרטי איסור רציחה שהיו על עם ישראל קודם מתן תורה כשהיו נחשבים ככלל בני נח - באיסור רציחה מ7 מצוות בני נח, נשארו על עם ישראל גם לאחר שנתנה התורה . והטעם, כי נבחרו לגוי קדוש ולהוסיף להם מצוות, וגם כדי שיהיו לאור לגויים, ולכן מובן שכל מה שאסור לבני נח מן התורה באיסור החמור של רציחה מן התורה,ודאי אסור לישראל מן התורה. רק שעל חלק מהפרטים הוקל העונש מעל ישראל בבית דין של מטה לאחר מתן תורה,[בגלל חשיבותם ושל ישראל ממתן תורה] וחייבים עליו בדיני שמיים, כגון, ישראל שהרג עובר במעי אמו.(שם ב"משך חכמה", וכתב שחייב עליו מיתה בידי שמים, וכן כתבו עוד חכמים, ורי"ז הלוי, וכן ברור על פי שו"ת :"נודע ביהודה"-תניינא) וכגון, ישראל שהרג נכרי - בין גר תושב או חסיד אומות העולם , ובין עובד עבודה זרה שאין מלחמה בינינו ובינו. [וכתב ברי"ז הלוי שישראל שהרג גר תושב חייב מיתה בידי שמים]
3] וברמב"ם התחלת הלכות רוצח ושמירת נפש כתוב: כל ההורג נפש בן אדם עובר בלא תעשה שנאמר:"לא תרצח", והרוצח בזדון בפני עדים מיתתו בסיף וכו' ועל גירסא זו קשה שהרי ישראל שהרג נכרי אינו נהרג עליו בבית דין, בדיני בשר ודם, ודינו מסור לשמים? וברמב"ם הוצאת פרנקל הגירסא: כל ההורג נפש אדם מישראל עובר בלא תעשה שנאמר :"לא תרצח". וגם על גירסא זו קשה, כי ידועה הדרך של הרב בסידור ההלכות שבתחילת כל קובץ הביא את הפסוקים והמצוות עשה ולא תעשה והכללים ואחר כך מתפרש לפרטים. ובהתאם לזה כתב במפורש בתחילת הלכות גנבה שאסור לגנוב גם מגוי עובד עבודה זרה מן התורה, וכן כתב בתחילת הלכות גזילה שאסור לגזול גם מעובד עבודה זרה מן התורה . כי זה מכללי ההלכה . ולפי זה היה מתאים שיכתוב בתחילת הלכות רוצח שאסור להרוג גם גוי, וגם עובד עבודה זרה שאין מלחמה בינינו ובינו - מן התורה , ולא להשאיר את זה לפרק ב' הלכה י"א , וגם שם לא לכתב את זה בפירוש אלא שתבין מכללא, שבראשונה מי שהרג גר תושב לא נהרג עליו(בבית דין) ואין צריך לומר שלא נהרג על הגוי(עובד עבודה זרה) ומזה תבין שאמנם לא נהרג עליו בבית דין אבל איסורא איכא.[וכפי שמסביר שם ה"כסף משנה"]ולכן יתכן לומר שהגירסא המקורית האפשרית: כל ההורג נפש אדם עובר בלא תעשה שנאמר :"לא תרצח", וההורג נפש אדם מישראל בזדון בפני עדים, מתתו בסיף וכו'. ועתה הכל מיושב.
4]הוספה: ומה שכתב בהתחלת פרק י' מהלכות עבודה זרה, שעובדי עבודה זרה אסור להצילם אם נטו למות שנאמר:"לא תחנם",נראה לומר ברור שאם על ידי שיצילו אותו ישבח לאלהי ישראל, או ישבח לאלהי אותו האדם מישראל - כמו שמעון בן שטח שהחזיר אבידה לערבי עובד עבודה זרה, ושבח הערבי ואמר:"ברוך אלהי שמעון בן שטח", וכל שכן אם בגלל זה יעזוב את העבודה זרה ויחזור לאמונת ה' אחד, וקיום מצוות בני נח , מצוה להצילו.
5] ומכל מקום, בין בגרסא כזו ברמב"ם ובין בגרסא אחרת , ההלכה ברורה שאסור להרוג גם גוי עובד עבודה זרה, שאין מלחמה בינינו ובינו . ומה שלפי דעת רוב רבנן הוא חייב מיתת בית דין על שעובד עבודה זרה, זה מסור לדיינים, במדינה עם סדר, ודיינים ממונים. הרי רואים שגם לפני מלחמת הרשות או המצוה עם אויבי ישראל עובדי עבודה זרה , יש מצוה לקרא להם לשלום בתחילה, ואם הסכימו לשלום ולקבל 7 מצות בני נח, פטורים על מה שהיו עובדי עבודה זרה עד עכשיו, וכל שכן נכרי שאין מלחמה בינינו ובינו.