אמר רבי אלעזר לעולם ידבק אדם בטובים שהרי משה שנשא בת יתרו יצא ממנו יהונתן אהרן שנשא בת עמינדב יצא ממנו פנחס
ופנחס לאו מיתרו אתי והא כתיב {שמות ו-כה} ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה מאי לאו דאתי מיתרו שפיטם עגלים לע''ז?
לא דאתי מיוסף שפטפט ביצרו!
והלא שבטים מבזים אותו ואומרים ראיתם בן פוטי זה בן שפיטם אבי אמו עגלים לע''ז יהרוג נשיא שבט מישראל
אלא אי אבוה דאמיה מיוסף אמה דאמיה מיתרו אי אבוה דאמיה מיתרו אמה דאמיה מיוסף

רשב"ם:
...ומהשתא מצינן למימר שדור רביעי או דור חמישי היה פנחס לבת יתרו ולא היה קרוב ליתרו כיהונתן בן גרשם ולהכי אהני מה שדבק אהרן בטובים ואותו זקינו של פנחס מצד האם שדבק ביתרו ואעפ''כ יצא ממנו פנחס ליכא לאקשויי מיניה למאי דבעינן למילף ממשה שיצא ממנו יהונתן שהרי פנחס היה רחוק מיתרו יותר מיהונתן:

כמובן שדרשה זו מאד לא מסתברת מבחינה כרונולוגית:
עפ"י פשט התורה מרע"ה לא הכיר כלל את משפחת יתרו כשפגש את הבנות בפעם הראשונה ליד הבאר ולא מסתבר כלל שבחור מבני יוסף נשא את בת יתרו בהיותו משועבד במצרים לפני שמשה הגיע למדין, גם לא סביר שאחרי הגעת משה למדין יתרו היה שולח את בתו להתחתן עם עבד מבני יוסף במצרים.

המפגש הסביר של בנות/ נכדות יתרו עם עמ"י התרחש רק לאחר שהן הגיעו למחנה ישראל למרגלות הר סיני
במעמד זה פנחס כבר היה בגיר וכמובן לא היה יכול להוולד רק כעבור שני דורות

לכן כמובן שדרשה זו לא אפשרית מבחינה מציאותית וכל יסודה הינו רק על דרך השאלה- תרוץ
כלומר יש לנו דרשה קדומה "והלא שבטים מבזים אותו ואומרים ראיתם בן פוטי זה בן שפיטם אבי אמו עגלים לע''ז יהרוג נשיא שבט מישראל " ודרשה זו רגילים היו להבין שכוונתה להיותו של פנחס צאצא ליתרו (בלא לתת הדעת על סדר הזמנים הלא אפשרי)
אומנם נראה שצריך להבין הדרשה הקדומה אחרת
נחשוב רגע
פנחס הינו נכד של אהרון מצד אחד ושל משפחת יהודה מצד שני (בוודאות) האם מצאנו בתורה מקור לכך שאחד מהם היו מעורב בפרשה של עגלים וע"ז?


בוודאי, כך כתוב בתורה: " ויגף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן "

אם כן אין צורך כלל לחפש את יתרו באילן היוחסין של פנחס (ועוד לטפס 4 דורות מעלה) כדי למצוא שם שמץ פסול, די היה לראות את זקנו, אבי אמו, אלא שחס המדרש על כבוד אהרון וכינה כאן בשינוי 'אבי אמו' ולא 'אבי אביו' אך וודאי שזו היתה כוונת השבטים בשעה שהתרעמו על פנחס שהרג את זמרי, שסבא שלו 'הביא על העם חטאה גדולה במעשה העגל וכיצד הוא בא והורג נשיא מישראל?'

אומנם טענת השבטים לא אמיתית היתה וידוע לנו שה' לא הקפיד על אהרון על אותו עוון (אם כי אהרון חשש בהקמת המשכן שבגללו לא יורדת האש, עיי"ש) ואין בעובדה שהסבא חטא שום מניעה לנכד מלפעול כראוי בדיוק כמו שאין הכרח שחטאים של הסבא יחייבו את הנכד לחטוא בעצמו (הפך הוראת ר"א!)
והכל תלוי באדם עצמו שהבחירה נתונה בידו לגמרי, כך נכדו של משרע"ה (שלחם נגד העגל) היה משמש ככהן לע"ז ואילו זמרי שהיה צאצא לשמעון שזעק 'הכזונה יעשה את אחותנו' הביא מדיינית למחנה ופנחס נכד לאהרון שעשה את העגל נלחם בו ובעבודת הפעור שנגרמה מהתנהגותו.

לסיכום: כל הדרשה שכאן עניינה להורות הפך המלצתו של ר"א לבדוק בייחוס ולהוכיח שהעיקר לא הייחוס של האבות ומעשיהם אלא מעשי האדם עצמו שלא מוכרח כלל ללכת בעקבות הוריו.
וכמו שרגלים לומר על הדמיון שבין גזר לייחוס- בשניהם החלק הטוב נמצא באדמה
ואוסיף שייחוס רקוב לא מחייב שיצא צאצא רקוב, אדרבה דווקא הרקבת הזרע מאפשרת צמיחת צמח חדש ומלא חיים וכך אמר הכתוב "מי יתן טהור מטמא, לא אחד!"