"והאמר רב חטאת ששחטה על מי שמחוייב חטאת פסולה, על מי שמחוייב עולה כשרה".

כלומר, ראובן חייב חטאת ושמעון חייב עולה.
הכהן הקריב את הבהמה לשם שמעון.

אבל מה לגבי סוג הקרבן?
מכיוון שאנחנו כאן נמצאים בדוגמא של שינוי בעלים בלבד, צריך לומר שהכהן חישב לשם חטאת לשמעון.

והשאלה היא, כשרב אומר כשרה, הוא מתכוון שזה עולה לראובן לשם חובה?

כלומר, מכיוון ששמעון בכלל לא חייב חטאת, אז השינוי בעלים לא עבד?

כיצד זה עובד? זה דין מעניין מאד. כהן מקריב לשם מישהו אחר ובכל זאת הקרבן כשר.

וכפי שהגמרא מסבירה:

"הכא וכפר עליו כתיב עליו ולא על חבירו חבירו דומיא דידיה שמחוייב כפרה כמותה".

מה לפי דעתכם יסבור רב במקרה והחבר לא חייב קרבן כלל?
מה אם החבר חייב אשם?
מה אם החבר חייב חטאת מסוג עולה ויורד?
ומה אם הוא חייב חטאת חלב והחבר חטאת דם?

האם הרמב"ם פסק את רב להלכה?
האם יש דעה חולקת?