ראו מאמרי ביומא ע"ב ( ונ"ד ). כאן אני מעתיק רק את הנספח :
נספח : הכרובים העומדים בנס
פרישת כנפי הכרובים מתוארת במקרא בפירוט רב ( כנ"ל במאמר ). ברם היות שכתוב שאורך כל כנף היה 5 אמות, ולא בא המקרא ללמד חשבון פשוט, נמצא שמיותר היה לכתוב שקצותיהן נגעו בקירות הבית וכן שהכנף הפנימית של הכרוב האחד נגעה בקצה הכנף הפנימית של הכרוב השני, כך שהאורך המצטבר היה בדיוק 20 אמה כרוחב קדש הקדשים. מאידך, אין המקרא מציין ששתי כנפי כל כרוב נגעו זו בזו מעל גופו או שיצאו מנקודה אחת בגופו, פרט חיוני לחישוב האורך המצטבר. מהכתוב עצמו לא ברור כלל שכנפי הכרובים יכלו לנוע לצדדים וּלְפָנִים, ולכן לולא מסורת חז"ל היה אפשר לחשוב שכנפיהם היו פרושות לצדדים באופן קבוע ( ראה בהערה הבאה במאמר עצמו ). יש לשער שהחשבון המפורט ה"מיותר" הוא שעומד ביסוד הסברם של חז"ל.
מתיחת כנפי הכרובים מושווה בברייתא דמלה"מ למתיחת בדי הארון. חז"ל קבלו אפוא במסורת, שלא רק בדי הארון היו ניתנים להארכה של יותר מ-20 אמה, אלא גם כנפי הכרובים יחד עם גופם שעמד בין הכנפיים. גוף כל כרוב היה ברוחב 1.25 אמה, ונמצא בין הכנפיים בהיפרשן, כך שרוחבו הכולל היה 11.25 אמה, ויחד 22.5 אמות, כאורך הארון יחד עם רוחב קדש הקדשים.
רק כאשר הארון הָעֳמָד בקדש הקדשים, ונעשה מקומם של גופי הכרובים "שלא מן המידה" , איפשר הדבר את פרישת כנפי הכרובים למלוא אורכם, כך שקצותיהם אכן נגעו אלו באלו במרכז מעל הארון ( לפי הזוהר , פרישת כנפיהם התרחשה כל יום שלוש פעמים, ואכמ"ל בסיבת הדבר, עיי"ש ). אולם לפני שהארון הוכנס לקדש הקדשים, וכן בסוף תקופת בית ראשון - לאחר שהארון נגנז, נותרו הכרובים לבדם בקדש הקדשים. לעת כזו לא התרחש הנס התלוי בארון. על כן דנה הגמרא במסכת בבא בתרא צט,א בשאלה כיצד פרשו הכרובים כנפיהם לצדדים למלוא אורכן בקדש הקדשים ( עיי"ש ).
נ.ב : כל הדיון לעיל ( במאמר ) עסק בתנועת כנפי הכרובים אך הם נעשו כך שגם ראשיהם יכלו לנוע, אלא שכנראה תנועת הראשים היתה בין שני מצבים - הפניה לפנים או הצידה כלפי מרכז הארון. בעת שהכנפיים נפרשו לצדדים פנו הפנים אל הארון ( וזה אל זה ) וכשהכנפיים התקפלו לפנים פנו הפנים אל כיוון פתח הבית לפנים כלומר אל פתח קה"ק. כנראה שכאשר הנס לא התרחש עמדו הכרובים במנח בו הכנפיים פרושות ומעורות זו בזו וכך מצאום כובשי המקדש.
מעניינת השאלה מדוע כאשר נגנז הארון לא נגנזו הכרובים עמו אך לא מצאתי מקור בעניין בספרות חז"ל ואני רק יכול לשער שמקום הגניזה קטן מלהכיל אותם, וצ"ע